פרויקט הראיונות של מוסיקה נטו

ב- 10 השנים האחרונות שיחרר שלומי שבן רק 3 אלבומים, אחד מהם מורכב כולו מחידושים. למרות זאת, נראה שהוא תמיד היה חלק בלתי נפרד מהמוסיקה הישראלית וקשה היום לדמין אותה בלעדיו."מגדל הפזמון - גרסאות אישיות לשירים של אחרים", אלבום החידושים החדש של שבן, התקבל בביקורות מעורבות, אבל עם הצלחה לא מתווכחים – כמו במקרה של שני אלבומיו הקודמים, גם אלבומו החדש זכה להצלחה מסחרית גדולה. האלבום החזיק 5 שבועות בפסגת מצעד המכירות של 'מוסיקה נטו' ולמרות שיצא רק בנובמבר 2009, האלבום הגיע אל המקום ה- 12 במצעד המכירות השנתי שפורסם פחות מחודשיים אח"כ.
גם "עיר", אלבומו הקודם של שבן, זכה להצלחה גדולה כשיצא ביולי 2007: הוא החזיק 6 שבועות במקום הראשון וניצב במקום השלישי במצעד השנתי. האלבום למעשה מעולם לא הפסיק למכור והוא ממוקם במקום ה- 13 במצעד מכירות העשור! שמו של שבן עלה כמעט בכל הראיונות הקודמים בפרויקט 'ראיונטו', כמי שכל המרואיינים היו חולמים לעבוד איתו, הכרטיסים לסיבוב ההופעות אוזלים במהירות ורוב ההופעות מכורות מראש. כל אלה ועוד הובילו אותנו למסקנה שהבחור המבוקש דורש 'ראיונטו' דחוף. שלומי שבן, אחד השמות החמים בתעשיית המוסיקה הישראלית של העשור האחרון, בראיון מפתיע עד לשורות האחרונות בהחלט.

מדוע החלטת ליצור דיסק שכולו חידושים לשירים?

שבן: זה היה לא מתוכן. בפברואר לפני שנתיים הוזמנה הופעה שלי לפסטיבל הג'אז ונתנו לי מעין "כרטיס פתוח". אמרו שאני מוזמן לפסטיבל וכיוון שאני לא ג'אזיסט, אז שאמצא משהו שיכול להשתלב במערך הכללי. אני חשבתי שהדבר הכי קרוב לג'אז שני יכול לעשות זה לקחת שירים, להתייחס אליהם כמו חומרי גלם ובעצם להפוך בהם ולמצוא בהם משהו חדש.

עשיתי את זה. אני לא חושב שזה היה משהו שבאמת קשור לעולם הג'אז, אולי רק בצורה מאוד אסוטציאטיבית.

לפני כן עשית גרסאות כיסוי לשירים?

שבן: עד אז עשיתי כמה קאברים פה ושם, בעיקר בארועים ובהופעות שלי.

חלק מהשירים באלבום "מגדל הפזמון" הם שירים שביצעת בהופעה בפסטיבל הג'אז?

שבן: כמעט כולם היו בהופעה ההיא. הרבה נשרו. 'רוזה מרצפן' נשר, 'אנס בחצרות בחושך' של ערן צור נשר, הוספתי את 'אל תלכי עכשיו' של ברל ועוד. בכל מקרה, מה שקרה זה שההופעה נגמרה והבנתי שאני רוצה לתעד את הדבר הזה. מניסיוני אני יודע שהופעתי בהרבה מקומות ושההופעה השתמרה רק בזיכרון של מי שהיה שם, אז החלטתי שבגילי ההולך ומתקדם עדיף להשאיר איזושהי מזכרת. 

זה בעצם מה שהאלבום הזה, זה בעצם ניסיון לתעד בצורה קצת אחרת את ההופעה ההיא. אני אוסיף שלא רציתי להקליט בהופעה חיה, רציתי שזה יהיה מעין הופעה חיה ללא קהל באולפן, כי חלק מהעיבודים הם מלאי פרטים, והדברים האלה בהופעה לפעמים מתפספסים. הופעה זה אנרגיה אחרת, ולפעמים האנרגיה אוכלת את הדיוק שהיה חשוב לי.

לאחרונה דווקא אני נתקל בהרבה מקרים הפוכים, בהם האמנים לא מצליחים להכניס לאולפן את האנרגיות המדהימות מההופעות שלהם, והתוצאה באולפן לא מדהימה כמו ההופעה.

שבן: נכון, אני מסכים איתך. אם לדבר על עצמי, אז תמיד הרגשתי שיש פער גדול בין הדיסקים שלי ובין ההופעות, האלבום הזה הוא מעין יצור כלאיים. מצד אחד הכל חי, אני מנגן ושר בו זמנית והאנרגיה היא אנרגיה של הופעה, אבל עדין אין שם אנשים, ניסיתי ליהנות משני העולמות באיזשהו מקום.

הקריירה שלך התחילה תוך ניתוק מהמקורות המוסיקליים שלך – מהפסנתר. מדוע?

שבן: תשמע, כל פעם מסיבה אחרת. בדיסק הראשון פשוט עשיתי מעבר מאוד חד מלהיות פסנתרן קלאסי להיות זמר או סינגר/ סונגרייטר, או איך שלא תקרא לזה...

לפני זה לא שרת מעולם?

שבן: שרתי קצת במקהלת הקונסרבטוריון, אני לא הייתי קורא לזה לשיר, שרתי לעצמי ולחברים שלי אבל לא הייתי בנאדם ששר בהופעות. בעצם הפעם ראשונה שפתחתי את הפה ושרתי ממש זה היה בהקלטות של האלבום הראשון. לא הופעתי לפני כן.

אז מדוע לא לתת את היצירות לאחרים שישירו?

שבן: רציתי, רציתי. כשהתחלתי לכתוב אז המטרה שלי היתה לתת את השירים האלה לאנשים אחרים שישירו אותם, אבל מהר מאוד הבנתי שאנשים שאני אהבתי, יש להם שירים משלהם. לדוגמה, נורא אהבתי את ערן צור, בדיסק הראשון יש לי שיר שנקרא 'שיר ערש דווי' שכשכתבתי אותו חשבתי שאני אתן לערן צור, אבל יותר מאוחר הבנתי שהאנשים האלה כותבים לעצמם שירים, הם לא זקוקים לחומרים שלי ושהחומרים שלי הם... אני לא אוהב את המילה "אישיים", כי זה לא אומר בעצם כלום, אבל יש בהם משהו שמאוד-מאוד קשור בעולם שלי ושאני צריך לשיר אותם, עם כל המוגבלות שלי כזמר, ואני מודע למוגבלות הזאת. (לוקח את מכשיר ההקלטה קרוב יותר אליו ומדגיש) אני מודע למוגבלות הזו. (צוחק) 

תמיד מעניין אותי להבין כיצד הזמר/אמן רואה את עצמו, אז איך שלומי שבן מגדיר את עצמו, קודם זמר? כותב? מלחין? שחקן?

שבן: אני לא שחקן. אני רואה את עצמי ככותב שירים, פסנתרן (חושב כמה שניות), שמגיש את שיריו.

קודם כל אתה כותב שירים?

שבן: כן, בטוח ההיררכיה הזו לא נובעת ממה אני יותר טוב, וגם לא נובעת מעניין ההנאה, אלא ממה מניע מה, מה גורם למה. הרצון הבסיסי שלי הוא לכתוב, להתבטא, ומה שבא אחר כך זה הרצון שלי להוציא את זה החוצה. בדרך כלל השירים נולדים מתוך טקסט. אני קודם כל רוצה לכתוב, אני מכור לזה, אני זקוק לזה, זה משהו מאוד חשוב בחיים שלי.

אם היו אומרים לך שמחר אלוהים הולך לקחת ממך בחזרה שניים משלושת הדברים שציינת...

שבן: (מחייך) וואוו, אני חושב על זה הרבה...

אז קודם כל היית שומר על יכולת הכתיבה?

שבן: לא. זה כבר משהו אחר. אני לא הייתי מוותר על הנגינה. הנגינה, כרונולוגית לפחות, הייתה לפני הכתיבה ואם חס וחלילה אני לא אוכל לנגן מאיזושהי סיבה אני חושב ש... אני ארגיש הכי חסר, הכי לא אני.

מדוע אם כן פסנתרן מחונן מתחיל את הקריירה בשני דיסקים שאין בהם זכר לפסנתר?

שבן: אני אגיד לך בדיוק, עזבתי את עולם המוסיקה הקלאסי לא בטריקת דלת דווקא, חשבתי שאני בכלל אעשה את שני הדברים במקביל. בהתחלה נורא רציתי לעשות אלבום רוק'נ'רול...

איזה עניין של מאצו'איות כזה?

שבן: לא איזה מאצ'ואיות, אני איפשהו לא חשבתי שאני אוכל לחבר בין שני העולמות. זה היה נראה לי כמו פאזה אחת שנגמרה ומתחילה פאזה אחרת, נורא רציתי להתרחק מהעולם ההוא, אני לא יכול להגיד לך למה, הייתי גם צעיר יותר. רציתי להסתיר אותו, רציתי להעלים אותי, לא רציתי שידעו שיש לי בכלל עבר קלאסי ושאני פסנתרן.

כי יש בזה משום דימוי חנוני כלשהו?

שבן: קשה לי להגיד לך מה עבר לי בראש לפני עשר שנים, אבל אני מניח שזה לא בגלל הדימוי החנוני, אף פעם לא היה לי הקומפלקס הזה של להיות חנון או לא. יש בי משהו מאוד חנוני ואני חי עם זה בשלום.

היום כשאני שומע את האלבום (הראשון) אני לא חושב בכלל שהוא רוק'נ'רול והיום אני לא תופס את עצמי כרוקר, כז'אנר כללי אני אולי בעולם הרוק-פופ אבל אני לא תופס את עצמי כרוקר.

למעשה הדברים הם לא כל כך קונספטואלים כמו שהם ספונטניים.

באלבום החדש לא נזדקקת לכתיבה שלך.

שבן: לא, זה היה הרוב תרגומים לעברית.

אז מה קורה במגירות שלך? הן מלאות בשירים שהצטברו בשלוש השנים האחרונות?

שבן: הן לא מתפוצצות אבל הן מתחילות להתמלא.

וידיאו בלעדי ל'מוסיקה נטו' 

האלבום הבא יהיה עוד אלבום חידושים?

שבן: לא, לא. זה היה פרויקט.

לא יהיה לא המשך?

שבן: הוא התחיל סדרה שתקרא 'שלומי שבן והפסנתר', זה הראשון בסדרה הזאת. אלה יהיו דיסקים שיתבססו רק על הפסנתר ולא יהיו בהם כלים אחרים.

עוד אלבומים של חידושי שירים?

שבן: לא. יכול להיות שאלה יהיו שירים מקוריים או אלבום שיוקדש למשוררים או למשורר מסוים, או כל דבר אחר, אבל לא יהיו בו כלים נוספים. אני לא יודע מתי יהיה הדיסק הבא בסדרה הזו. כרגע זה הראשון.

בכל הראיונות הקודמים שמך בלט ביותר כמי שרבים וטובים היו רוצים לעבוד איתו, אולי רק חווה אלברשטיין עקפה אותך, מה אתה אומר על זה?

שבן: (מעט מסמיק) באמת? וואוו. אני מאוד מופתע ממה שאתה אומר. עבדתי עם כל-כך הרבה אנשים ועוד נותרו אנשים שרוצים לעבוד איתי. אני חושב ששיתפתי פעולה פחות או יותר עם הרוק הישראלי על כל גווניו ובניו, ובנותיו. אז אני לא יודע מה להגיד לך, חוץ מזה שזה נורא משמח אותי ומחמיא לי. באמת שימחת אותי.

אין לי מה להגיד על זה יותר מזה.

עם מי אתה חלמת לעבוד ועדין לא הגשמת את החלום?

שבן: למרות מה שאמרתי, כשאני נזכר בזה אז יש עדין כמה אנשים שעוד לא יצא לי לעבוד איתם. אני כמובן מאוד אשמח לעבוד עם חווה אלברשטיין, פגשתי את אהוד בנאי לאחרונה והחלפנו מילים חמות, אני מאוד מעריך את העבודה שלו והייתי מאוד שמח לעבוד איתו, לא עבדתי עם שלום חנוך למשל, יש עוד הרבה אנשים, זו רשימה חלקית של אנשים שקופצים לי לראש, אבל שיתופי הפעולה האלה חייבים להיות... אני נורא אוהב את שיתופי הפעולה האורגניים, האמיתיים. זה צריך לבוא באמת מאיזשהו מקום של סקרנות הדדית של שני אנשים. כשיש סקרנות כזו אז השמים הם הגבול.

אני גם מעדיף באמת שיתופי פעולה כוללים, זה נורא מתסכל כשאתה מתארח אצל מישהו ועולה לארבע שירים וכשאתה מתחיל ליהנות אז אומרים "שלומי שבן תודה רבה". לאחרונה עשיתי פרויקט עם רמי פורטיס ושם צללנו באמת האחד לעולמו של השני, אלה דברים שמעניינים אותי, פחות ה"חפוזים" האלה.

גם מרינה מקסימיליאן בלומין היא דוגמה למישהי שהייתי שמח לעשות איתה איזה אלבום או מופע.

השבוע יצא גם דיסק שאתה משתף בו פעולה עם עמנואל סנייה, אשתו של רומן פולנסקי?

שבן: זה משהו שבא משיתוף הפעולה עם קרן אן. זה גם בגדר הגשמת חלום. זה שיתוף פעולה מאוד מפתיע כי אנחנו באמת מאוד שונים, אנשים מאוד שונים שהשירים שלנו מגיעים מצדדים מאוד שונים של הספקטרום, אבל יש לנו חיבור מוסקלי מאוד אמיתי, אנחנו נורא נהנים לעשות מוסיקה ביחד, כוונתי לקרן אן, ודרך זה, שמי משתרבב לכל מיני דברים כאלה ואחרים שהיא עושה. היא הפיקה אלבום לעמנואל סנייה ואני ניגנתי שם וגם אסף אמדורסקי ניגן שם, היא עשתה גם מוסיקה לאיזשהו סרט שעומד לצאת בצרפת וכך יצא שאני ניגנתי בשיר ששרה ונסה פראדי. לא פגשתי את ונסה, וידעתי שהיא גם לא התעניינה במי ניגן בפסנתר, אבל באיזשהו מקום בעולם נפגשנו... (צוחק) זה גם חלום לא קטן...

השאלה באיזה תחום החלום הזה היה...? 

שבן: (צוחק) כן, במגוון של תחומים.

אם אני זוכר היא היתה אחת מפצצות המין של שנות השמונים?

שבן: היא עדין נראית בכלל לא רע... (צוחק)

עם מי עוד בחו"ל היית שמח לשתף פעולה?

שבן: לגבי חו"ל, הייתי נורא שמח להיות זבוב על קיר, או להגיש תה או לנגן על פסנתר (צוחק) בכל אלבום, פרויקט או מה שלא יהיה שקשורים בטום וייטס ובוב דילן, לאונרד כהן ולו ריד, אלה אנשים שאני מעריץ. מעבר לשיתוף פעולה, הייתי שמח אפילו רק להיות שם ולראות איך זה בדיוק קורה, זה משהו שהייתי מוכן לשלם בשבילו הרבה מאוד כסף.

מי היו ההשראות המוסיקליות שלך שמהן היית אומר שצמחת מבחינה מוסיקלית?

שבן: כשהייתי בן 18 והייתי קלאסיקאי במלוא מובן המילה, פתאום נחשפתי לעולם הזה של הסינגר-סונגרייטרס, מישראל אפשר למנות את מאיר אריאל וערן צור, מחו"ל את ניק קייב, רנדי ניומן ועוד.

מיהו האמן הקלאסי האהוב עליך?

שבן: מלחין או מבצע?

גם וגם.

שבן: כמלחין יש לי אהבה מאוד גדולה ובלתי אמצעית לברהמס, אני נורא נורא נתרגש מהיצירות שלו ואני חושב שהיצירה הראשונה שבאמת נגעה לליבי הייתה שלו. זה היה הסונטה לצ'לו ופסנתר במי מנור  וגם שופן הוא מלחין מאוד יקר לליבי.

במבצעים יש את הפסנתרן הראשון שהערצתי, ואני לא מקורי בזה, זה ארתור רובינשטיין, הוא גם באמת היה אחד הפסנתרנים הגדולים של המאה העשרים, או אולי הגדול שבהם, וגם הערצתי אותו בגלל הביוגרפיה שלו וסיפור חייו.

מאוד אהבתי, ואני עדין אוהב, פסנתרן רומני בשם ראדו לופו, למי שלא מכיר אני ממליץ פשוט לראות אותו בקונצרט, הוא מגיע לארץ לפעמים. ההקלטות שלו נהדרות, אבל כמו שדברנו קודם, הן לא מעבירות את הקסם שיש בהופעות שלו.

מה אתה שומע בימים אלה ב-iPod שלך?

שבן: יש לי iPod אבל אני לא ממש מסתדר איתו, אני עדין שומע דיסקים. קניתי לא מעט דיסקים בזמן האחרון, כחלק מאיזשהו רצון וצורך בהשראה, אז אני שומע הרבה את האלבום האחרון של Yo La Tengo שבאים לארץ והוא ממש נהדר, האלבום של ווילקו, 'Yankee Hotel Foxtrot', אני נורא נהנה ממנו, אני שומע את דניאלה ספקטור שקניתי עכשיו ואני מאוד אוהב אותה, אני חושב שהיא מאוד מוכשרת ולאחרונה התחלתי פתאום לשמוע פול סיימון, המון פול סיימון מקריירת הסולו שלו ואני נורא מתרגש מהדרך שהאדם הזה יודע לספר סיפור ולהישאר מלודיסט בחסד. 

מה היה התקליט/קסטה ראשונה שלך?

שבן: אני התחלתי לשמוע מוסיקה מהתקליטים שהיו להורים בבית, אני זוכר כמה תקליטים ראשונים, אני זוכר את 'שבלול', נורא אהבתי אותו כילד, אני זוכר את פול אנקה, 'Put your head on my shoulder' וכל אלה...

היית בהופעה שלו בארץ?

שבן: נורא רציתי ולא הספקתי.

בהמשך לשאלתך, אני זוכר שהיו שם (בתקליטים) גם את קאט סטיבנס, ועוד תקליט אדיר היה של להקה שנקראת Rare Earth, שהיה להם תקליט שבצד אחד ארבעה או חמישה שירים ובצד השני שיר אחד בשם 'Get Ready' שנמשך 20 דקות, סולו תופים של משהו כמו 7 דקות, שיר אדיר, להקה אדירה.

זה מה ששמעתי בתקליטים. בקסטות אני זוכר את סנדרה, בתקופת היורו-פופ.

התקליט הירוק הזה עם הפסים?

שבן: רואים אותה כזה ויש פסים בירוק, כן. גליה עטרי 'באמצע ספטמבר' ושלמה גרוניך, אלה הקסטות הראשונות שאני זוכר שקניתי. אחרי זה התחלתי לפתח טעם יותר ספציפי.

מעניין לשמוע אמן שמציין שמות מעט חריגים למוסיקה שהוא האזין כנער, אז בוא נלך עד הסוף - מה עם Modern Talking?

שבן: בוודאי! אפילו היו לי פוסטרים שלהם. אה, סליחה, עוד תקליט מאוד חשוב שהיה לי זה Wham! בתקליט 'Make it Big'. אתה תופס פה את כל ה-guilty pleasures שלי במכה אחת (צוחק).

אלה היו הדברים הראשונים שרכשתי ושמעתי.

בשלב מוקדם יחסית בחייך נסעת ללמוד בלונדון, מדוע לא להישאר בלונדון?

שבן: לא נשארתי בלונדון מכמה סיבות. במהלך שהותי שם הבנתי שאני לא רוצה, וכלל הנראה לא אהיה פסנתרן קלאסי, הבנתי גם שאני רוצה לכתוב שירים ושאכתוב אותם בעברית, ומן-הסתם זה יהיה פה. חוץ מזה, שהיתה לי תקופה מאוד קשה בלונדון, אני חושב שחייתי שם שלוש שנים ואף-פעם לא הרגשתי שם כמו בבית, כל הזמן התגעגעתי ורציתי לחזור. היה לי ברור תמיד שמה שלא יהיה, גם אם אני אחיה בחו"ל, אני לא אחיה שם.

מדוע לא שם?

שבן: קר. מנוכר.

אתה מדבר על מזג האוויר והעיר או האנשים?

שבן: גם וגם, זה משפיע אחד על השני. מאז ראיתי עוד הרבה ערים אירופאיות, לדוגמה ברלין, ברלין הרבה יותר קלה מלונדון. לונדון ענקית וכל נסיעה, לאן שלא יהיה, לוקחת מינימום שעה. אם בברלין אתה יכול להסתובב ולהרגיש שאתה יכול להשתלט על הגודל, בלונדון אתה מרגיש מאוד אבוד בגודל הזה, וגם הייתי מאוד צעיר, הייתי בן 19. 

לא קוסם לך הרעיון לפצוח בקריירה בחו"ל?

שבן: זה בדיוק העניין, קריירה בינלאומית זה לא משהו שאתה עושה אם מתאפשר לך, זה או משהו שאתה מאוד רוצה ומוכן להשקיע בו את כל המרץ שלך והזמן שלך, או שלא. אני לא מוכן להשקיע את כל המרץ והזמן שלי בשביל זה, יוצא לי לבקר שם מדי פעם ואני מאוד נהנה בעיקר מהגיוון וגם מהתנאים שהם יותר טובים. לרוב, הציוד, היחס שאתה מקבל כאמן באירופה הוא  יחס של כבוד והערכה בסיסיים.

אתה מרגיש שזה חסר לך כאן בארץ?

שבן: אני לא מרגיש שזה חסר לי פה, כמו שאני מרגיש כשאני שם שיש איזשהו פער באמת. שם אף אחד לא מכיר אותך ועדין כשאתה מגיע לאיזשהו מועדון והם נותנים לך איזו הערכה בסיסית. יש גם את העניין הטכני, כשאתה מגיע לאולפן או מועדן ויש שם מערכת סאונד מדהימה ופסנתר כנף מדהים, אבל עדין – זה פחות או יותר מסתכם בזה ואני מאוד נהנה ואוהב את ישראל ותל אביב, ואני מאוד נהנה להופיע פה. אני לא מרגיש ככה בשום מקום אחר.

כמה זמן לקחו ההקלטות בשוודיה?

שבן: שבוע, היינו בגוטנברג, העיר השניה בגודלה בשוודיה. קפצנו גם לשטוקהולם להופעה אחת. הגעתי לשם דרך אבישי כהן הקונטרה-בסיסט, חיפשתי אולפן שמתמחה בהקלטות פסנתר ואבישי מנגן בכל העולם והמליץ לי. ככה התגלגל שהגעתי לשוודיה מכל המקומות בעולם.

השירים שלך מלאים בסיפורים על בחורות, האם הם סיפורים מהחיים שלך? סיפורים אמיתיים?

שבן: לפעמים כן ולפעמים לא. אני יכול להגיד לך שהרבה מהשירים שנשמעים אוטוביוגרפיים הם לחלוטין מדומיינים.

אריק?

שבן: אריק במקרה לא. אבל שירים אחרים...

אינטואיציה?

שבן: אני לא ממש רוצה להיכנס לכל שיר ול...

אתה לא חייב להגיד שמות...

שבן: לא, לא, לא. אני לא מתכוון לזה, יש פשוט דברים שהם לחלוטין מבוססים על חוויות אישיות, אבל גם בהם לא מדובר באוטוביוגרפיה, זה עדין שיר. ברגע שאתה מתחיל לכתוב אותו יש את המשחק של הכתיבה, זה אף פעם לא אחד לאחד, זה תמיד עובר איזשהו פריזמה של דימיון, פנטזיה, איזשהו שעשוע. לחלק מהאנשים זה אולי לא ברור. ויש שירים שהם לחלוטין מומצאים, וגם הם יונקים מדברים ששמעת, דמיינת – הכל זה תחום נורא אפור. זה אף פעם לא דיווח.

'שרמוטה פוריטנית', שהוא לכאורה שיר נורא ישיר, זה שיר שהוא מונולוג של מישהו על מישהי, השיר הזה הוא למשל לא על בחורה אחת בלבד, יש שם תערובות של כמה בחורות שפגשתי בחיים שלי.

מה ההורים שלך אומרים על הקריירה של הילד?

שבן: תראה, ההורים שלי הם הורים מאוד מעורבים, אם ההופעות הן בתל-אביב, הם תמיד יהיו שם.

התמיכה שלהם היא מתחילת הקריירה המוסיקלית שלך?

שמן: הם תמכו בי מאוד כשלמדתי פסנתר, כשהייתי אמור להיות פסנתרן קלאסי. כשעברתי ז'אנר הם אולי חששו, אבל ברגע שהם ראו שאני עומד על הרגליים ומסתדר אז הם היו מאוד מאושרים וגאים בי, זה דבר שמאוד משמח אותי. אני נורא שמח שאבא שלי אומר לי שמישהו ניגש אליו במרכז המסחרי ואמר לו משהו טוב על הבן שלו, זה משהו שעושה לי נורא טוב.

אתה בן יחיד?

שבן: כן.

איך זה לגדול כבן יחיד?

שבן: שמע, אין לי הרבה מה להגיד על הנושא הזה. אני לא הבנתי שזה כזה עניין עד לפני שנתיים שלוש, שפתאום הבנתי שמדובר בארוע יחסית פחות שכיח בישראל. אף פעם לא חסרו לי אחים. תמיד הייתי ילד עם המון חברים ולא הרגשתי בודד. שמעתי משהו יפה שמישהו פעם אמר לי, שילדים יחידים משחקים עם עצמם והם נאלצים לפתח את הדימיון שלהם. אני כן זוכר המון שעות שהייתי יושב עם שני חיילי פליימוביל ובורא כל מיני עולמות בשביל להעסיק את עצמי.

אתה לוקח או לקחת בעבר חלק בעשייה חברתית כלשהי?

שבן: העשייה החברתית שלי מתבטאת בארועים מוסיקליים לטובת ארועים חברתיים, אני מתנדב כמה שאני יכול, גם אם הנושא הוא לא בדמי אבל הוא חשוב באופן כללי לטעמי, אני שם. אם יש תאריך פנוי הם יכולים לספק את התנאים. אני עושה כל מיני דברים שקשורים במוסיקה שלי, לטובת איזושהי מטרה חברתית שחשובה לי וגם לטובת אנשים שזקוקים לעזרה ובזאת נסיים את הנושא, כי חלק מהרעיון הוא לעשות בלי לדבר על זה יותר מידי...

ספר לנו מעט על הסינגל הראשון מהדיסק החדש שלך 'החיים שלי טובים', נדמה לי שהוא מאוד משקף את התקופה שאנו חיים בה?

שבן: זה שיר שאני תרגמתי, במקור זה שיר של רנדי ניומן. אחד הדברים שאני הכי אוהב ברנדי ניומן זה את הטכניקה שבה הוא מדבר מגרונן של דמויות שהוא לא כל-כך מזדהה איתן, הוא מקצין אותן והוא מדבר דרכן, מה שנותן לך את האופציה להחליט מה היחס שלך לדמות הזאת, במקרה הזה לרוק-סטאר האגוצנטרי, האטום, והלא מאוד חכם הזה.

כל פעם שאני שר את השיר אני מרגיש כלפי הדמות משהו אחר, אני אף פעם לא מבקר אותה, אני יכול לראות את הפגמים שלה, אני יכול להזדהות איתה, אני יכול לקחת מזה כל מיני דברים.

עם מה אתה יכול להזדהות איתה?

שבן: אני יכול להזדהות עם המקום הזה שהחיים שלך, ברוך השם, מסודרים, נוחים, אתה לא עובד בעבודה קשה מאוד פיזית ואתה מתפרנס ממה שאתה עושה, יש לך חברים מפורסמים, אתה יכול לסדר טובות ואתה לא מעוניין לתת למציאות להפריע לתמונה הזאת, זו מבחינתך המציאות. אלו הם החיים וכל מה שקורה בשוליים לא מעניין אותך ואתה לא מעוניין שיטריד אותך.

אני משתדל לא לחיות את החיים שלי ככה, אבל אני מודע לנוחות היחסית של החיים שלי ויש רגעים שאתה יכול להרגיש את הניואנס הזה שאתה חי באיזושהי בועה שלאו דווקא מייצגת את כלל האוכלוסייה, את האדם שעובד כנהג מונית או מלצר בבית קפה, או סטודנט שמחזיק שתי עבודות בשביל לעבור תואר ראשון, אז בשיר יש הקצנה, זה אדם כזה שאין לו שום ייסורי מצפון והוא בכלל לא רואה את הבעייתיות בזה, כל מה שהוא יכול להגיד זה: 'my life is good', ושיעזבו אותו, הוא לא רוצה לדעת.

ואתה חושב שזו צורת חיים בועתית?

שבן: אני חושב שכל אדם רשאי לתפוס את המציאות כפי שהוא רואה לנכון, ואם האדם הזה...

אין לדעתך מציאות פחות או יותר אוביקטיבית שבסוף תכה בו בפנים?

שבן: אני לא אומר שזה בריא ואני לא בטוח שאפשר להעביר כך חיים שלמים. תראה, אדם לא חייב לשאת על כתפיו את כל עול כלל האוכלוסין, אבל אני חושב שנורא חשוב להסתכל על זה כאל איזשהו מערך כללי ולהבין איפה אתה עומד ביחס לכולם. מהם הפריווילגיות שלך והאם יש לך גם חובות מסוימים.  

מה אתה אומר על המאבק שהתקשורת אוהבת ללבות בין הזמר המזרחי לשאר? אתה מרוצה מהמכירות של האלבום ושל ההופעות?

אני יכול להגיד לך שהוצאתי עכשיו אלבום שלא כולל ביצועים לשירים ים תיכוניים, יש בו רק פסנתר, הרדיו לא "חרך" אותו ולא שמעתי יותר מידי אנשים שהפכו אותו לרינגטון שלהם, ועדין, תודה לאל, אני עכשיו פעם שלישית עושה הופעה מכורה מראש באולם של אלף חמש מאות איש. תודה לאל.

אני לא מרגיש מקופח, אני מרגיש שהחלוקה הזו של אשכנזים ומזרחיים, חלוקה של פופ או תרבות גבוהה, היא חלוקה מאוד-מאוד סכמתית ולאו דווקא מייצגת. אנשים אוהבים כל מיני דברים, יש כל מיני אנשים...

ועדין נראה שהמכירות והפופולאריות של הזמרים המזרחיים גדולה הרבה יותר משל הלא מזרחיים.

שבן: אני חושב שאתה צריך לשכוח מההגדרה של "מוסיקה ים-תיכונית", זו מוסיקת פופ שכשמה כן-היא. היא מוסיקה להמונים וזה שזה ים-תיכוני זה רק בגלל המקום שבו אנו גרים, זה פופ או מוסיקה אחרת על כל גווניה, אתה לא תופתע שבארה"ב ליידי גאגא ובריטני ספירס נמצאות במקומות הראשונים.

אתה חשוף למוסיקה מזרחית?

שבן: אני חשוף כמו שאתה חשוף.

את מי אתה אוהב בזמר המזרחי?

שבן: תראה, לא רכשתי אלבום ים תיכוני מימיי, חוץ מהאוסף של זוהר ארגוב. כל אחד אוהב ומחפש משהו אחר ממוסיקה, האהבות שלי במוסיקה מתחילות בדרך כלל מטקסט, אני לא חושב שזה סוד שזה לא הפרמטר הכי חשוב למי שעושה את המוסיקה הזאת (המזרחית), זו מוסיקה של גרוב, זו מוסיקה של ווקאליסטים, אלה דברים שאף-פעם לא ממש דיברו אלי. אם אתה שואל אותי מי בתוך הז'אנר הזה, שמראש אין לי חיבור מיוחד אליו, את מי אני אוהב, אז אני יכול לשמוע את אייל גולן ולהגיד לך שמדובר בזמר מצוין, כנ"ל לגבי שרית חדד, מרגלית צנעני...

יש מי מהם שהיית רוצה לעבוד איתם?

שבן: כל אחד מהאנשים האלה הוא זמר מצוין, הייתי שמח למצוא איזשהם קווים מקבילים, אם יש ו... הקלטתי למעשה שיר בעבר עם שלומי שבת. זה היה מאוד מעניין אותי לנסות ולהיפגש עם האנשים האלה, כמו שרית חדד, שהיא מוסיקאית דגולה, היא מנגנת על דרבוקה, פסנתר ועוד. אז היה לי נורא מעניין, אני לא יודע אם זה היה נגמר בפרויקט משותף או לא, למרות שיש לי הרגשה שכן.

מפתיע אותך שההופעות שלך מלאות?

שבן: מאוד, מאוד. אני עכשיו כבר אחרי שתיים אז קצת התרגלתי, אבל כשזה התחיל אני ממש לא צפיתי את זה.

מה עם הזוגיות?

שבן: אני נמצא בזוגיות מאושרת כבר שלוש שנים.

אתה רואה את עצמך בעתיד נשוי?

שבן: כן, וודאי.

אתה לא משתייך לזרם הלא מתמסד?

שבן: בכלל לא, אני מחכה ליום הזה.

כמה ילדים את היית רוצה? אחד?

שבן: אני לא יודע. לא. אין לי החלטה בנושא, אני לא רוצה רק אחד אבל אני רוצה לראות מה יהיה, שיהיו בריאים בעזרת השם.

אתה אדם מאמין?

שבן: כן.

במה זה מתבטא?

שבן: הביטוי הפיזי הוא שאני לא מופיע בשישי, אני אוכל כשר, לא אוכל בשר וחלב, לא פרות ים ולא חזיר, צם בימי כיפור, זה הביטוי הפיזי. הביטוי הלא פיזי זה שמבחינתי אני מרגיש בנוכחות אלוקית ביום-יום שלי, אני מרגיש אותו קיים.

פרויקטים עתידיים?

שבן: כרגע אני רוצה, בעזרת השם, לעצור מתישהו את גל ההופעות הנוכחי ולהתרכז בכתיבה. אני נורא הייתי רוצה, בעזרת השם, כמה שיותר מהר להיכנס לאולפן.

מוסיקה נטו מאחלת לך בהצלחה עם ההופעות, עם הדיסק החדש ועם התוכניות לעתיד.

שבן: תודה רבה.