|
הבנתי שנבחרת להיות הקול שייצג את תל-אביב בהופעה עם הפילהרמונית.
(מעט
נבוכה) אה, כן. האמת שזה היה ממש הצעה מפתיעה ונעימה, יש את עודד
זהבי שהוא מלחין חשוב ומצוין ויצא לי כבר לעבוד איתו בפרויקט אחר
של שירי ילדים משנות העשרים והשלושים, זה היה המפגש הראשון בינינו
ואז הוא פנה אלי בנושא הזה במסגרת מאה שנה לתל אביב. זה מחמיא
מאוד. זה תוצאה כמובן מהמפגש וההיכרות שלי עם עודד.
נולדת ביפו?
כן,
בבית החולים ביפו אבל לא גדלתי שם. גדלתי בתל אביב כאן, ליד הסנטר,
זו הייתה ילדותי. ממש שיא התל-אביביות. זאת עיר מאוד אהובה ומאוד
בעייתית.
מה בעייתי בה?
בלי
בכלל שנכנסים לעניינים של תכנון ו"ירוק" ותחבורה ציבורית וכל מיני
דברים שאנשים שהצביעו לדב חנין ניסו בכלל להגיע אליהם... וההזנחה
של פנינים היסטוריות ומבנים חשובים לשימור ובירוקרטיות והמנגנונים,
ויש כל מיני, יש גם הרבה סיבות לשמוח, זו העיר שאני מרגישה בה הכי
טוב, אני עדין נהנית בתל אביב יותר מאשר בכל עיר אחרת. אתה יודע,
כמובן גם שמרכז תל אביב לעומת התחנה המרכזית הישנה זה מקומות... זה
ערים אחרות. מהבחינה הזו יש עוד הרבה מקום לשיפור.
היכן את מרגישה הכי שייכת – בתל-אביב צפון, מרכז, דרום?
תל
אביב מרכז. בצפון בטוח לא, בדרום גם...
מה לדוגמה עם שכונת שפירא?
לא,
אני לא חושבת שאני ארגיש... למרות שמסתמן שאם אני ארצה לקנות דירה,
זה יהיה הדבר הכי ריאלי שאני אוכל להרשות לעצמי, וגם זה כבר לא
בדיוק המצב. אני כאילו נורא רגילה לרחובות האלה של האזור הזה
(המרכז) ואני בטוחה שאני בסוף אמצא לי איזה משהו ברדיוס של הבית של
ההורים שלי, אלא אם כן אני אבלה איזו תקופה בחו"ל, שאני לא פוסלת
את האפשרות הזו.
היכן בחו"ל?
לא
יודעת, אני לא הייתי בברלין אף-פעם אבל יש לי תחושה... נראה לי שזה
המקום שאני צריכה להגיע אליו, נראה לי שזה יהיה מתישהו – זה
בתוכנית.
את יודעת גרמנית?
לא.
(מחייכת) להתחיל ללמוד, אה?
את הלכת להצביע לדב חנין?
כן.
אני מבין שאת מתקרבת ליום הולדתך השלושים.
כן,
אני אהיה ביולי.
The
Big 3-0.
זה יקרה ב-26 ליולי.
אז מתי את מתכוונת להגיע לברלין?
זה
בדיוק היה הלחץ, עד גיל שלושים להספיק את זה, אבל כנראה שזה יצטרך
להיות קצת אחרי בכל זאת.
יש לך פחד מהמספר הזה – 30?
כן,
מאוד. מאוד.
למה?
אה,
גם בגלל כל הדברים שעוד לא הספקתי וגם בגלל שזה סוג של חילוף
קידומת ש... בדיוק יצא לי לדבר עם זה באיזה ראיון... התחלתי
להתראיין ולשים לב פתאום שהמוטיבים כנראה... אף פעם לא הייתי בת
שלושים אז עכשיו אני מפנימה את זה שזה עניין שיתחיל להיות מדובר
יותר.
כן,
זה סוג של מעין קץ להנחות, סוג של אחריות שאדם אמור לקבל על החיים
שלו מגיל מסוים, שכל מה שיכול היה להיראות חינני בגיל 18...
את אדם לא אחראי?
אה.
אני בן-אדם קצת מפוזר, קצת קשה לי עם משמעת עצמית, אני מאוד טובה
במשמעת עצמית שקשורה לפרויקטים של אנשים אחרים אבל בפרויקטים שלי
אני קצת יותר איטית. הייתי שמחה מעט להגביר את הקצב כך כשהגיע לגיל
ארבעים דברים יתחילו לקרות. או שזה יקרה או שלא, אני משתדלת להכיר
גם בחולשות וגם ביתרונות שלי.
|
"למה הלכת ליער
האפור
למה הלכת ליער
האפור
איך תחזור אם לא
תזכור לאן לחזור
לאן לחזור
לאן..."
(מתוך השיר 'למה
הלכת ליער האפור' - מהדיסק 'שירים ליואל')
צלם: יניב
אדרי
|
 |
רונה קינן היא קודם כל יוצרת? זמרת?
אני
חושבת שאני קודם כל כותבת שירים, שזה הדבר שאני מרגישה איתו הכי
בנוח, כשאנשים אומרים לי 'זמרת', המילה הזו מריחה לי מנפתלין כזה. גם לקח לי זמן להכיר בזה שהקול שלי הוא כלי חשוב או
שאנשים שמים לב אליו יותר מדברים אחרים.
כילדה לא רצית להיות זמרת?
כילדה ממש לא. לא עניין אותי בכלל. כתבתי שירים ששרתי אותם במקרה
בלהקה מפני שלא היה מישהו אחר שיכול היה לשיר. לקח לי הרבה
מאוד זמן לאהוב את זה ולהרגיש שאני בכלל טובה בזה.
משווים אותך לפעמים לחווה אלברשטיין. לא שמת לב שיש לך קול טוב?
כן,
ההשוואות הן באופן מוזר... קול זה דבר מאוד משתנה ונגיד כששרתי
בהתחלה באנגלית אז נשמעתי אחר לגמרי וכששרתי פתאום בעברית התחלתי
לגבש איזו זהות ישראלית יותר שאני מניחה שהיתה מושפעת מדברים שהיו
זכורים לי יותר מהילדות.
מתי היתה הפעם שאמרת לעצמך "את יודעת, יש לך קול לא רע"?
אני
חושבת שאחרי שהתחלתי להופיע עם ערן צור ופתאום קבלתי ביקורות
ושמעתי איך אנשים אחרים מתייחסים לקול שלי. תמיד במפגש עם העולם
יש לך איזה משהו מרעיש, פתאום אתה מקבל איזה פידבק לראשונה, לפעמים
זה דברים שלא ידעת ובאו בהפתעה גמורה.
כששרתי עם ערן לא בטוח שחשבתי שזה ה'פורס מאז'ור' שלי וזה היה נחמד
לשמוע שכן.
יש
כל מיני מקומות שבהם האגו שלך מונח לא במינונים אחידים, אני נגיד
נורא אוהבת לנגן אבל אני לא תופסת מעצמי איזו גיטריסטית גאונה,
תמיד יש לי שאיפה להשתפר במקום הזה כי אני מרגישה שיכולתי להיות...
אם מחר היית מקבלת ביקורת שאומרת שהכתיבה שלך נוראית, השירה "על
הפנים" והנגינה ממש לא משהו... אז את הביקורת על הכתיבה את מנפנפת,
את זו על השירה את אומרת "זה עניין של טעם" ועל הנגינה את עוד
יכולה לקבל?
כן,
ככה זה פחות או יותר. אולי הייתי קצת בכל זאת מסדרת לי את זה עוד
יותר טוב לטובתי, כי יש לנו תמיד נטייה, אתה יודע... אבל אין ספק
שזה בערך נכון מה שאמרת. תמונה פחות או יותר מדויקת.
הקדרות והנוקשות זה עניין מאוד מרכזי בטקסטים של האלבום החדש שלך.
הרבה על אובדן ועל אסור.
מעניין, לא חשבתי על זה ככה. מעניין, לא חשבתי על זה בכלל מהמקום
הזה. יש אולי את השיר הזה על הבית של הסבא והסבתא שהוא ממש שיר
פיקטיבי לחלוטין, אין לי סבא וסבתא כאלה במשפחה.
זה
ניסיון לשרטט מעין אבטיפוס של בתים פולניים למיניהם, אצלי בבית זה
לא היה. הרגשתי שכאילו בחרתי להדגיש באלבום חלקים שהם יותר
מהחלומות ומהפנימיות של אבא שלי ושל הדור שלו, אתה יודע, הנאיביות
הזו של תנועת הנוער. יושבים על הדשא, כל מי שבא לשם מכיר את השיר
הקלאסי על החזיר והפרה, השיר של השומר הצעיר "על ראש הגבעה עומדת
פרה". העניין של הרסן בטח לא בא משום דבר בבית שלי. הבית שלי היה
מאוד פתוח ומשוחרר ואף אחד כמעט לא אמר לי אף-פעם אסור על שום דבר,
זאת הבעיה.
אז האלבום הוא ניסיון לתאר את מה שאת חושבת שהיה בתקופה של אבא?
שלו
ושל דור שלם, כי הוא בעצם לא המציא את זה, הוא חי בתקופה שהם היו
כל-כך חדורי אידיאלים.
כן אבל לא דור שלם "עלה על סולם ולא ידע איך לרדת" (מהאלבום החדש).
נכון, אין ספק שהביוגרפיה הפרטית כאן היא חשובה, אבל הרוח הזו של
התקופה אני חושבת שהרבה יותר מהיום היה משהו שייחד תקופה שלמה.
הרבה מאוד אמנים שהם "הבן של" מתרחקים דווקא מהשיוך המשפחתי, את
עושה כאן את ההיפך.
כן,
כן. כי קודם כל אני אף פעם לא הרגשתי בהקשר הזה שלי ושל אבא שלי
איזשהו עול, יש כל מיני, בלי להזכיר שמות, בנים של כל מיני זמרים
מפורסמים ש"חוטפים את זה" יותר קשה כאילו. לא היה פה שום עניין
בגלל שאבא שלי היה עיתונאי וסופר ואני מחזיקה גיטרה וכותבת שירים,
לא הרגשתי שאני בצל של משהו שרומס ומדכא.
זה
גם מגיע באלבום השלישי ואחרי אחת עשרה שנה שאני מתעסקת במוסיקה וזה
הגיוני ביותר מבחינתי בשלב הזה לעשות איזשהו הומאג' לאבא שלי ולא
לנסות בשום צורה מלאכותית להתרחק מזה.
אב שלך הביא אותך לחיים בגיל מאוד מבוגר.
כן.
מה הייתה מערכת היחסים ביניכם?
זה
באמת יחסים משונים בעניין הזה של הגיל, אבא שהוא יותר דומה לסבא
אבל זה בכל זאת היה כמו כל יחסים בין הורים לילדים. כל אחד מביא את
החבילה המשונה שלו.
היית מתארת את מכלול היחסים שלך איתו כחוויה נעימה, טובה?
סך
הכל כן, תראה, הוא איש קשה מאוד ואתה יודע, היו רגעים מאוד קשים
אבל בסך הכל גדלתי בבית אוהב ותומך.
הוא תמך בדרך המוסיקלית שבחרת לעצמך?
כן.
הם היו באים לכל הופעה. הוא היה מעריץ נלהב והוא בכלל בן-אדם שמאוד
מעריץ את המשפחה שלו ותמיד דיבר על כולנו בסופרלטיבים פשוט לא
הגיוניים, שלפעמים אי אפשר היה לשמוע את זה יותר, אז אתה יודע "היא
הכי טובה, היא גאון, ואין כתיבה כזו ואין דבר כזה"... על כולנו דרך
אגב. אז תמיד גדלתי בתחושה שמה שאני עושה זה הכי טוב.
היו זכרונות פחות נעימים?
עצם
העובדה שהוא בן-אדם מוכר אז אתה יודע, הרבה אנשים יודעים דברים שהם
לא היו יודעים אם הוא לא היה חי בצורה ציבורית יחסית. גדלתי בשנות
השמונים, שזו הייתה תקופה שהוא היה בשיא הנוכחות, לפחות
הטלוויזיונית, כל תוכנית אקטואליה הוא היה כמעט מגיע ומדבר. הוא
היה איש מאוד חד וחריף וכולם היו קוראים. הוא היה איש שמאל קיצוני
אז בבית הספר היו הרבה פעמים שחטפתי... זו הייתה קצת קנאה קצת שנאה
על זה שאני כאילו קצת מיוחסת.
|
"...אני לא אדם עצוב, אבל אני עוברת תקופה קצת פחות טובה ואני
לא אלך לשמוע
Pet Shop Boys,
על הבוקר. אני ארצה לשמוע משהו שמדבר עם מה שעובר עלי אבל נותן
לזה להתעלות כמה סנטימטרים מעל פני האדמה, שלוקח אתה זה למשהו
שהוא קצת רוחני."
צלם: יניב אדרי
|
 |
את משייכת את האג'נדה הפוליטית שלך להורים?
כן,
אין ספק. כמו אצל רוב האנשים. זה תמיד דבר שמעורר שאלות, אני אומרת
לעצמי עד כמה אדם עם בסה"כ דעות די מגובשות ומנומקות, עד כמה אם
הייתי גדלה במשפחה של מתנחלים מיהודה ושומרון, האם הייתי תופסת
מעצמי אדם אכן נאור, אתה יודע. יכול להיות שבאותה מידה ויכול להיות
שהייתי סוג של ליברמן, שהייתי מצביעה ליברמן, אבל אני רוצה לחשוב
שלא. אני רוצה לחשוב שגם ככה הייתי גדלה בסיטואציה אחרת, משהו
בחושים שלי היה לוקח אותי לאותו מקום, אבל אין לדעת. אין לדעת.
כנראה לא נכון דרך אגב, כנראה רוב האנשים בסופו של דבר, למעט באמת
אינדיבידואליסטים טהורים ונדירים, רוב האנשים...
לפי דבריך את לא אינדיבידואליסטית.
אני
לא חושבת כי כל דבר שאני עושה הוא מתיישב לגמרי בתוך המשבצת שהוכנה
לי, אין פה שום מרד. באתי מבית של אומנים ואני מתעסקת באומנות, בית
שמאלני ויצאתי שמאלנית - אין פה שום חידוש. זה לא שהלכתי ללמוד
מנהל עסקים ויצאתי אה... אז זה דרך אגב גם הצרה של רוב הליברלים,
שהם באמת לא מאפשרים כל-כך לצאצאים שלהם הרבה אפשרויות ללמוד אלא
אם כן...
במקרה יצא לי לראיין באותו היום אותך ואת ארז לב ארי, בחור
"מתחזק". נדמה לי שזה העמיד את הטקסטים שלך למקום עוד יותר כואב,
מלא עצב, תסכול והרבה שאלות לא פתורות.
לא
רק באלבום הזה, זה תמיד הבדיחה הקבועה שאני אומרת בהופעה "הנה אני
מנגנת לכם את השיר האחד השמח שלי" וכשאני גומרת אותו אז "שלא נרגיש
יותר מידי טוב, אז בוא נחזור"... זה ידוע שהרפרטואר שלי מורכב
ברובו משירים של סולמות מינוריים עם טקסטים די כואבים, אבל אני לא
מרגישה שזה חסר פורקן. אני לא מרגישה שזה משהו שאין לו תקנה. חלק
מהסיבה שאני אוהבת לשמוע שירים עצובים זה מפני שיש בזה משהו דווקא
מרומם את האדם הנעצב, דווקא שהוא שומע שיר עצוב.
את מאוד חייכנית בראיון ולא נראית לי האדם העצוב המיידי.
אני
לא אדם עצוב, אבל אני עוברת תקופה קצת פחות טובה ואני לא אלך לשמועPet
Shop Boys,
על הבוקר. אני ארצה לשמוע משהו שמדבר עם מה שעובר עלי אבל נותן לזה
להתעלות כמה סנטימטרים מעל פני האדמה, שלוקח אתה זה למשהו שהוא קצת
רוחני. באלבום הזה אני חושבת שיש שם בסך הכל סיפור שלא מתגלגל
כל-כך טוב, זה מתחיל בהרבה תקווה, קורה שם משהו חמור באמצע שמשבש
קצת את המשך החיים.
מהי למעשה תחילת ההתדרדרות מבחינתך, האם את מתכוונת להתדרדרות של
מדינת ישראל או להתדרדרות במצבו הבריאותי של אביך?
זה
מתחיל מההתדרדרות המנטאלית-פיזית שלו. זה סוג של נפילה מגדולה מאוד
דרסטית של אדם שכל חייו השפה הייתה מרכיב כל-כך חשוב באישיות שלו.
כל כך חד מחשבה וזריז, אתה יודע, זה מצב מאוד קשה ואתה עסוק בעצם
בלראות את האדם שהערצת הולך ונמוג. אז זה קטליזטור מאוד רציני
מבחינתי לכתיבה של האלבום שאחר כך, מרום זה, אתה מתחיל להבין שבעצם
גם דברים שהוא חלם לא בדיוק קרו כמו שהוא תכנן שייקרו. המדינה הוא
רצה שתהיה מה שהוא לחם בשבילו, היא רחוקה מזה ויש בעצם תחושה קצת
של כישלון.
למה הוא לא הצליח בהובלת המדינה לכיוון שהוא רצה?
הוא
לא הצליח כי זה לא לגמרי יכול היה להצליח ומצד שני אם לא היו אנשים
כמוהו עד היום, אקטיביסטים של שלום ש"דופקים את הראש בקיר"...
את אקטיביסטית?
אני
לא אקטיביסטית בכלל, לצערי. אני עושה את המעט שאני יכולה בהפגנות
וכשמבקשים ממני. אם יש הפגנה או עצרת אני...
תני לי דוגמה להפגנה שלקחת בה חלק.
הייתי בעצרת של 40 שנה לכיבוש וההפגנה אחרונה היתה ב'עופרת יצוקה',
הפגנה גדולה שהייתה במבצע 'עופרת יצוקה', המזוויע האחרון, צעדתי עם
ההמונים בהפגנה שטושטשה לגמרי כלא-הייתה, הפגנה מרובת משתתפים.
הרגשתי מאוד טוב לצעוד שם.
אני
רגילה לזה. סיפרו לי שהייתי על הכתפיים של אבא שלי בהפגנה הגדולה
נגד סברה ושתילה, ומאז חלק גדול מתמונות הילדות שלי זה אני צועדת
עם ההורים שלי עם שלט של 'שלום עכשיו'. אני מאוד מורגלת לזה וזה
מדהים שההפגנות של השמאל הולכות מדחי אל דחי, דבר נורא עצוב וקצת
פתטי, זה אותם אנשים שאני זוכרת משנות השמונים, הולכים ומזדקנים,
צועדים עם השלטים שלהם. תמיד ההפגנות של הימין היו מעט יותר
מרשימות, אבל מה לעשות.
|
בתמונה: רונה
קינן בהופעה עם יהודית רביץ.
"...אני
חושבת שהיא באמת אחת משלושת הזמרות החשובות שיש לנו פה..."
|
 |
את מוציאה בימים אלה אלבום קונספט. אין כמעט אלבומי קונספט בישראל.
כן
ולא. יש את 'הבילויים' ואת שלומי שבן, שני אלבומים שמאוד עלו לי
בראש כשעשיתי את האלבום הזה. למרות שהם לא מוכרזים כאלבומי קונספט,
הם מאוד כאלה באיזשהו מקום. אבל כן, אין הרבה.
ראיתי שהחלפת מפיק באלבום החדש, לא עוד יזהר אשדות?
קודם
כל יזהר הוא הלייבל שלי והוא מנהלי האישי והיחסים בינינו הם מעולים
וכל מה שקורה זה בהתייעצות איתו. הוא תמיד חלק מהתמונה. רציתי
להפיק את האלבום הזה לבד ואח"כ רציתי שכל מיני אנשים יפיקו קצת
ומכל האנשים שפניתי אליהם, בסופו של דבר התחלתי לעבוד עם יוני
סילבר, ויוני היה שם פשוט מדהים, עשה עבודה באמת, לא נעים להגיד,
אני באמת לא אוהבת להשתמש בסופרלטיבים, אבל אני באמת חושבת שהוא
סוג של גאון. עבדנו ועבדנו וחשבנו באמת שנוכל לעשות את זה לבד
ובאיזה שלב הבנו שאנחנו צריכים מישהו שהוא קצת יבוא מבחוץ. חשבנו
על האופציה של אסף תלמודי, פנינו אליו וזה היה נראה חיבור מאוד
טוב. פנינו אליו ושלושתנו ביחד הפכנו להיות גרעין כזה.
עבדנו בצורה סופר אינטנסיבית, כל האלבום הזה זה הפרה-פרודקשן הכי
ארוך שהיה לי בחיים לאלבום.
באלבום קונספט יש יותר הגבלות על חופש היצירה, על המלודיות ויכולת
הניוד?
זה
הגבלות, אבל זה נחמד לעבוד תחת הגבלות. זה נותן לך מסגרת עבודה שגם
אתה מספיק בה הרבה יותר. יש איזה התייחסות לטקסטים בעיקר כחטיבה
אחת ולא כאסופה של כל מיני שירים - איזה סוג של רצף. אתה עושה לך
איזה מין תוכנית עבודה. עכשיו התעסקתי בילדות, השלב הבא שאני עובדת
עליו זה ההתבגרות, אח"כ אני אכתוב על המלחמה, אח"כ אני אכתוב שיר
שמחבר בין השיר של המלחמה לשיר של הזיקנה. אתה מסדר לעצמך.
למה בכלל דיסק קונספט? למה לא מספר שירים על אבא בתוך אלבום?
כי
ככה התגלגל הפרויקט הזה. זה התחיל משלושה שירים ותוך כדי שיחות עם
אנשים, דווקא אלונה קימחי במקרה שדיברתי איתה, השמעתי לה את שלושת
השירים על הזיקנה והיא אמרה שזה נורא מרוכז, נורא מתעסק רק בתקופה
אחת וזה נורא אטום כזה. "למה לא תיקחי אחורה, למה לא תפרשי את זה".
ככה זה התגלגל וזה היה נורא כיף, דרך אגב, היו באלבום הרבה יותר
שירים. אחרי שאסף נכנס הורדנו איזה שלושה שירים.
אז האלבום היה מתוכנן להיות ארוך יותר?
הוא
היה יכול להיות הרבה יותר ארוך. זה באמת היה לעבוד תחת מגבלות שזה
יהיה משהו שאנשים יוכלו להקשיב לו ושזה ישאר לא יותר מדי תובעני.
עדין זה אלבום שדורש האזנה די דרוכה.
בפרספקטיבה, איך נראה לך שהאלבום הזה יכנס לרפרטואר שלך?
ידעתי שאני לוקחת פה פסק זמן מהדרך, ממה שמישהו אולי ציפה ממני
בשלב הזה, מלעשות אולי עוד אלבום עם עשרה שירים טובים וציפייה
שאולי כמה מהם יוכלו להיות מושמעים. רציתי לעשות מה שבא לי בשלב
הזה, בלי שום סד מסחרי או איזשהו משהו שיאלץ אותי לעשות משהו שלא
בא לי לעשות.
לא
שעשיתי לא מה שבא לי לעשות קודם, כל מה שעשיתי אני במאה אחוז חתומה
עליו ושלמה איתו.
את יכולה לשפוט את שני האלבומים הראשונים שלך בפרספקטיבה?
כן,
אני חושבת שכן. אני אוהבת את שניהם, אני חושבת שיש לי דווקא נטייה
לאהוב את השני קצת יותר, למרות שאני יודעת שחלק גדול מהאנשים
ששומעים אותי מעדיפים את הראשון, אבל אני מרגישה אולי קצת יותר
קרובה לשני, כי תהליך העבודה עליו היה נורא נעים וזה זכור לי מאוד
לטובה.
עם
שניהם אני חיה די בשלום בסך הכל. אני די גאה בהם.
איך את מרגישה עם ההשוואה לחוה אלברשטיין?
אני
חושבת שתמיד הרגשתי עם זה טוב, זה תמיד החמיא לי. אתה יודע, אני
חושבת שהיא באמת אחת משלושת הזמרות החשובות שיש לנו פה. אני מודה
שלא הייתי רוצה להיגרר עם זה לנצח. אתה יודע, זה משהו שנזרק
לאוויר, זה כמו שאסף אבידן המסכן עם ג'ניס ג'ופלין, אז לא יהיה אדם
שיכתוב עליו מבלי להזכיר את השם ג'ניס ג'ופלין. אין מה לעשות, המוח
האנושי עובד בצורה של השוואות. אנחנו לא יכולים להעריך דבר אלא אם
הוא ביחס למשהו אחר.
מי השתיים הנוספות?
(בפליאה כמעט) יהודית רביץ וקורין אלאל. בלי לזלזל באף אחת אחרת,
זה מעין סוג של "שילוש קדוש" כזה.
עם שלושתן עבדת?
עם
חוה לא עבדתי, לא. אבל הגיטריסט, רן וייץ, עובד איתה אז יש איזשהו
קשר. עם קורין ועם יהודית עבדתי.
משווים אותך גם לזמרות אחרות?
דווקא בזמן האחרון יש יותר ויותר השוואות עם יהודית, שזה מוזר. אבל
אתה יודע, זה דברים די מחמיאים. בסך הכל קול זה כמו שפה. כשאתה
נמצא עם בן זוג תקופה ארוכה אתה מתחיל לפתח את המניירות שלו ולדבר
קצת כמוהו.
|
"משהו נורא קרה לו
ליואל
הוא ראה משהו
הוא ראה אבל לא היה
בטוח
משהו נורא קרה לו
ליואל
הוא חשב שהוא נלחם
בצד של הטובים
הוא חשב - עד
שהתחיל הקרב..."
(מתוך השיר 'בצד של
הטובים' מהאלבום 'שירים ליואל') |
 |
מי היו ההשפעות המוזיקליות שלך?
כמובן שהביטלס זה הדבר הראשון הגדול ביותר שיהיה ואולי האחרון, אחר
כך הייתה תקופה בואי (דיוויד) מאוד רצינית, פיקסיס בגיל ההתבגרות
הייתה הלהקה שלי, אחרי זה פי.ג'יי הארווי, ניק קייב ואחרי זה תקופת
רדיוהד. אני חושבת שדיברתי עם חברה שלי על זה שאחרי
O.K.
Computer
כמעט לא הייתה לי כבר חוויה כזו דתית עם מוסיקה.
אני
מיחסת את זה לגיל וקצת לעובדה שאתה מתעסק עם מוסיקה וכל היום כאילו
אתה נמצא באולפנים. אתה מקשיב לפרטים אחרת, אתה שומע סאונד ותופים
במקום לשמוע שיר.
מה את שומעת לאחרונה?
לאחרונה אני שומעת גם דברים מהעבר וגם דיסק נורא יפה של קאלקסיקו,
שהוא פשוט מדהים בעיני, אלבו –
The
Seldom Seen Kid
, אפליפאייר השני עדין מתנגן. יש אלבום מדהים של דיוויין קומדי
שאני שומעת בטירוף.
ההשפעות עליך היו בעיקר לועזיות?
כן,
אני כמעט לא שמעתי עברי.
עם מי היית רוצה לשתף פעולה בארץ?
"החשודים המיידיים" שלי הם ברי, אהוד בנאי, חוה, פוליקר. יש גם
בדור שלי מספר אנשים שעוד לא יצא לי ובטח בסוף ייצא.
לשאלה שהופכת לכמעט קבועה ב'ראיונטו' – מה עמדתך לגבי סוגיית טרנד
"ההתחזקות" השוטף את סצנת המוסיקה, יש לך הבנה למניעיה?
כן.
אני ממש יכולה להבין, אתה יודע, זה הרמה הכי בסיסית וברורה מאליה.
היעדר ערכים בסיסיים אחרים שימלאו את המקום הזה בחיים של אדם.
החיים החילוניים לא הצליחו כנראה, בעצם מאז שהציונות כבר לא דבר
שאנשים קמים בשבילו בבוקר, ברגע שהמטרה הושגה בהצלחה המוטלת בספק
אה... (הפסקה) בעצם לא מוטלת בספק כי המטרה הושגה אבל היא הייתה
כרוכה בהרבה עוגמת נפש ובהרבה דם של מלחמות, אז חוץ מאנשים שחיים
סוג של חיים צבאיים או סוג של פטריוטיות ומגויסות, או לחילופין
אנשים שהכסף הוא הדבר המניע את חייהם, יוזמה, כלכלה ומסחר, אין
כרגע בעצם לחיים החילוניים שלנו כאן בארץ, כנראה, מה להציע לדור
שמחפש משמעות.
מהי ההתנהלות הערכית שאת משייכת למגמות שאליהן את משתייכת? מהם
ערכי הליבה שלהם לדעתך?
אני
חושבת שהמגמות הירוקות למיניהן הן בעצם תחליף, זאת אומרת כל מה
שהוא מערב איזה סוג של צדק סביבתי, עם צדק חברתי עם צדק פוליטי.
אז מהם הערכים שהקבוצה הזו מסתובבת מסביבם?
יש
פה ערכים של שוויון. אני חושבת שבתל אביב זה בכלל שונה, כל הדבר
הזה שהיה עם הבחירות לראשות העיר כאן וההתגייסות כאילו של דור שלם
של אנשים צעירים שמגלים איזה סוג של מעורבות פוליטית בבחירות
המוניציפליות, מי שמע על דבר כזה בכלל. אז יש איזה תחושה שאולי יש
איזה סוג של התעוררות כזו.
אבל
אה... לא יודעת... אני קשה לי... אני לא יודעת מספיק על המגמה הזו
של "ההתחזקות" כדי... מעבר לקלישאות שזה דור שלם של אנשים שעשו צבא
דרמטי והלכו לחפש בהודו ולא מצאו, אז מצאו את זה... חלק גדול מזה
נשמע לי קישקוש ניו-אייג'י פשטני, לא אינטליגנטי ומשעמם וחלק גדול
מה זה אנשים שבאמת, אתה יודע, מצאו שם איזה סוג של משמעות. קצת צר
לי לראות שכמעט כל מי שהולך לזה ישר זה בא עם איזה אג'נדה נורא
ימנית.
הרבה? לי עולה בראש רק אחד.
אה,
אני לא מדברת על הטרנד במוסיקה, אני מדברת על האנשים שאני מכירה
וחזרו בתשובה, וזה הרבה. זה מדהים כמה אנשים מסביבי ו... הם לא
חברים טובים שלי, למזלי אף פעם.
למה למזלי?
כי,
כן יש איזושהי תחושה שברגע ש... אתה אומר "ביי, ביי" לבן-אדם ולא
רואה אותו יותר, אבל מצד שני, אתה יודע, גם זה קצת צר כי אם חבר
הוא חבר אז אין סיבה ש...
היום
ישבתי וקראתי את ספר 'ירמיהו' מתחילתו ועד סופו. זה עוצר נשימה.
הייתי שמחה מאוד לשבת ולדבר עם מישהו על הדברים האלה.
|
"...אני
לא הייתי בברלין אף-פעם אבל יש לי תחושה... נראה לי שזה המקום שאני
צריכה להגיע אליו, נראה לי שזה יהיה מתישהו – זה בתוכנית."
|
 |
יש קצת מחשבות על האלבום הבא או שזה מוקדם מידי?
כן,
יש.
ואיזה כיוון את מחפשת לאלבום הבא?
אני
רוצה קצת רוק'נ'רול, נמאס לי. גיטרות. אני רוצה להקים להקה.
בכנות, אני מרגישה שלקחתי את המגמה המוסיקלית שחייתי בתוכה בשנים
האחרונות עד קצה מסוים באלבום הזה. אני מרגישה שאני יכולה להרשות
לעצמי משהו אחר, גם בא לי. בא לי קצת לחבר גיטרה לווליום מאוד גבוה
ולנגן. זה אפילו יכול להיות פרויקט צד.
יש דברים שאת כבר עובדת עליהם?
ישנם
קצת חומרים שאולי אני ארצה... דווקא מאוד מעניין אותי לעבוד עם
מישהו, לעשות משהו שהוא יותר פרויקט של להקה ופחות משהו שאני
מובילה אותו. אני אחפש את הפרטנרים, זה עוד יקרה. יש לי תחושה שזה
עוד יקרה, לא יודעת בעוד כמה זמן אבל...
לקח לך 7 שנים להוציא אות האלבום הראשון, 3 שנים לשני ושנתיים
לשלישי. לפי זה, האלבום הבא ייצא בשנה הבאה?
(צוחקת) כן, לגמרי. אינשאללה.
הצלחות אוהבים לנכס. את מוצאת שקהילת הלהט"ב מנכסת אותך אליה?
אני
לא מרגישה שמנכסים אותי, אני מרגישה שבצדק, אתה יודע, אני חלק מהם
ואין המון אומנים שמרגישים בסדר עם זה. אני חושבת שזה דבר מאוד
חשוב לקהילה שיהיו כמה שיותר נציגים, אני לא נציגה, אבל אני בהחלט
מרגישה את הקשר שלי לדבר הזה ואת האימפקט שיש לזה על אנשים צעירים.
מה טיב הקשר שיש לך עם ארגוני הלהט"ב?
הדבר
היחיד המעצבן בזה זה שלגמרי... שיש שם המון פוליטיקות ושרבים אחד
עם השני... אני ממש לא מבינה בזה ולא רוצה להבין בזה, אבל אני
יודעת שכל פעם שמזמינים אותי – אני באה. משתדלת לא לדבר עם קבוצות
של נוער ורק להופיע באירועים שהם חשובים.
יש לך בת זוג?
כן,
יש לי כבר שלוש שנים. מצב מאוד טוב מהבחינה הזאת.
ספרי לנו על זיכרון שלך שקשור לחווייה של רכישת דיסקים.
הדברים הראשונים שאני חושבת שקניתי בדיסק היו דיסקים של ארת'ה
פרנקלין, היה את החנות הזו 'פיקדילי', שם קניתי המון דיסקים נורא
זולים של
Motown
, תקופה שהחלטתי שאני חייבת להכיר את
Motown
לעומק. אח"כ התחלתי להיות רוכשת סדרתית, את כל בואי (דיוויד), את
כל טום וייטס, את כל הביטלס... באופן מפתיע, דווקא הדיסק של
סאונדגארדן, הדיסק שלהם עם הציור של תקליט, אני זוכרת שנורא חיכיתי
לו, לא יודעת למה, הייתי בת 13 והיה קיץ, נסעתי עם ההורים שלי
לניו-יורק לחודש וידעתי שאני חייבת את סאונדגארדן ואת סוזן ווגה,
איכשהו קניתי את שניהם ואני זוכרת את עצמי עם הדיסקמן בניו-יורק
שפוט משתרעת עם האוברול, זו הייתה תקופה שהאוברולים היום אה...
פשוט משתרעת ומקשיבה להם בלי סוף. זה נורא מוזר, אין ביניהם שום
קשר. סוזן ווגה כשלעצמו הוא דיסק נורא טוב, הפיק אותו מי שהיה בעלה
וסאונדגארדן... לאחרונה ישבתי עם החברה שלי בבית וחיפשנו דיסקים
ישנים שלא שמעתי מאז... זה מדהים איך שכשאתה חוזר לזה אתה זוכר את
כל התווים, את כל השירים, זה פשוט לא נשכח.
מה דעתך על מצבה של תעשיית הדיסקים?
זה
לא סוד שהתעשייה עוברת לדיגיטל. אני לא מספיק בקיאה ממש בפרטים של
איך זה הולך לעבוד, אני יודעת שבסוף כנראה הפיתרון יהיה בסגנון
שהתשלום לספקית האינטרנט יכלול בתוכו איזה תשלום כללי להורדות של
מוסיקה. אני חושבת שבסופו של דבר חייבת להימצא איזה דרך שאנשים
יהיה חייבים לשלם על מוסיקה. כן יורידו, ישלמו איזה סכום גלובלי
לשנה ושחברות התמלוגים ישלמו לאומנים על פי כמות ההורדות או לא
יודעת מה. אבל אני לא מספיק בקיאה בזה.
ברור
שבתור מוסיקאית, אין עתיד לתעשייה אם לא תהיה דרך שאנשים ירוויחו
מהשירים שהם כתבו, כמו שבאמת אין לך נטייה ללכת ולגנוב כל דבר אחר,
כמו שלא תיכנס למכונית ואח"כ תגנוב אותה, אין שום סיבה שאנשים
יגנבו מוסיקה.
את מתנדבת לקידום מטרות חברתיות?
רק
במסגרת הדברים שמגייסים אותי אליהם וזה באמת סוג של יתרון שיש לך
בלהיות מוסיקאי, אתה עוסק המון בהתנדבות במשך השנה. באמת, עשרות
פעמים. אני קובעת מה אני רוצה, מציעים ואני מחליטה. בדרך כלל אני
אומרת 'כן' לכמעט הכל. בדרך כלל זה דברים שקשורים לזכויות אדם
ולפעמים דברים באג'נדה קצת יותר פוליטית, זכויות נשים, דברים
שקשורים לקהילה...
שיהיה לך בהצלחה עם הדיסק החדש.
תודה.
|
