פרויקט הראיונות של מוסיקה נטו

גלעד כהנא, 39, מנהל שתי קריירות במקביל - קריית סולו וסולן בלהקת 'ה'ג'ירפות'. שבוע הבא מתחיל כהנא את סיבוב ההופעות לכבוד צאת אלבומו הרביעי, The Walking Man, שבו הוא שר בשפה האנגלית. הוצאת האלבום החדש ותחילת סיבוב ההופעות הובילו אותנו לקיום 'ראיונטו' איתו.

ניסיתי להתחיל את ה'ראיונטו' בדרך בה אני מתחיל כל 'ראיונטו' – בהבהרה שאם נפלט למרואיין דבר מה שהוא מצטער עליו אחר-כך, הוא מוזמן להתקשר ואני לא אכניס את הציטוט לראיון. כהנא קטע אותי באמצע המשפט ואמר, "תודה אבל אין צורך. כל מה שאני אומר אני עומד מאחורי זה ואתה יכול לפרסם".

התחקיר שערכתי על כהנא לפני הראיון העלה חרס. הבחור נמצא בסביבה כבר 15 שנה, מוציא תקליטים כבר למעלה מעשור ובכל זאת קשה להתחקות אחרי ראיון אחד עם "בשר" שנערך איתו ושיתרום לנו מידע על האדם גלעד כהנא.

"אני עונה על כל מה ששואלים אותי" הוא השיב, "כנראה שלא שאלו את השאלות הנכונות". כפי שתראו בהמשך, כהנא באמת עונה על כל שאלה ששואלים, ובכנות מפתיעה. כששאלתי אותו האם הוא עומד מאחורי אחת מהציטטות שלו מהעבר הוא הבהיר שהוא לא משקר אף פעם, "הרבה יותר קל להגיד אמת מלשקר. לשקר דורש המון מאמץ וזיכרון. בשביל לשקר אתה חייב לבסס את השקר על השקר הקודם, אין לי זיכרון כך שאני לא יכול לשקר", מצהיר כהנא.

את הראיון הוא קבע לזמן בו שליש ממדינת ישראל הייתה מחוברת למסכי הטלויזיה עם גמר 'כוכב נולד 7'. התיישבנו בחדר העבודה שלו, הבירה ביד והחיוך על הפנים. "זו רק בירה שניה הערב" הוא מבטיח וממשיך לחייך.

ש: באחד הראיונות שלך בעבר אמרת ש"אני חזיר. אדם של אפס או אחד, הכל או כלום" במה זה מתבטא?

כהנא: קודם כל בעובדה שכשהתאהבתי באיזה סם כלשהו בעברי אז זה היה כמו להיות חזיר, זה היה לעשן כמו משוגע כל היום או קרטונים, או כל דבר שבא, ולהתנסות בו עד הקצה. בגלל זה היום אני לא נוגע בעשן בכלל כי פשוט הגעתי למצב שהגוף שלי קרס. האפס או אחד הזה זה איזה סוג של טוטאליות שבדברים מסוימים היא לטובה ובדברים אחרים היא לרעה.

ש: אם לא היית עושה סמים בצורה כזו קיצונית אז אתה מאמין שלא היה נגרם נזק גופני מהם?

כהנא: זו שאלה היפותטית שהיא בעצם נחלת המודעות של האדם שחי באשליה שיש אופציות. אין אופציות. מה שהיה זה מה שהיה. אני לא יכול לדעת מה היה אם לא הייתי חזיר. אני חזיר יבלות וזהו. חזיר היבלות מגיע למצב שבו הוא ממצה משהו בצורה טוטאלית ואז הוא לא יכול לחזור לזה.

ש: התכונה הזו נוגעת לכל דבר בחיים שלך?

כהנא: לא. ממש לא לכל דבר. באיזשהו מקום לא הצלחתי להגיע למצב שבו הייתי מאוזן בצריכת חומרים ולכן עכשיו אני לא צורך חומרים פרט לבירה, אהובתי... (צוחק).

כנראה שהגוף שלי הוא גם סוג ג' והוא קרס באיזשהו שלב.

ש: במה זה התבטא?

כהנא: זה התבטא שהייתי עושה טייק של שירה והולך לירוק דם בשירותים. הכיור היה מתמלא דם ואפילו לא שאלתי שאלות, פשוט התרגלתי גם למצב הזה. עד שהגעתי למצבים של הקאות אחרי הופעות ובאיזשהו שלב הרופא אמר לי שיש לי בצקת בריאות ושאני צריך לבחור או בלחיות או בלעשן, אז בחרתי בלעשן. המשכתי עוד קצת ואז הוא אמר "או תשיר או תעשן" ואז בחרתי בלשיר.

ש: אתה נשוי? ילדים?

אני גרוש. יש לי בת זוג חמש שנים וילדה בת שבעה חודשים.

ש: כשהילדה שלך תגדל תמליץ לה או תזהיר אותה מלקחת "חומרים אסורים"?

כהנא: תראה, אני לא חושב שאני אמליץ לה בתחום הזה שום דבר, אני אנסה אולי ללמד אותה לדעת להיות חכמה, לחפש את הגבולות שלה. בסופו של דבר אני חושב שלי בזמנו, כשהייתי צעיר והתנסיתי ב-LSD, זה עשה נפלאות וזה פתח לי המון חלונות ודלתות בתוך המודעות, עד לרגע שבו זה שבר קיר אחד יותר מידי והתיקרה כמעט והתמוטטה עלי.

עצרתי בזמן, אבל זה לא מתאים לכל אחד, אני חושב שאם אני אזכה לזה שהיא בכלל תקשיב לי... (צוחק) אז אני אנסה לתת לה איזשהו סיכום של כל דבר, להסביר לה לאן זה מוביל אותה ומה התחושה ולבדוק את זה מול המגבלות שלה.

הרבה פעמים כשאנשים מעשנים ומפסיקים הם הופכים למתנגדים לעישון. אני לא נגד בכלל. אני יודע שלי זה עשה דברים נפלאים, זה בעצם הוציא אותי מהשביל שאליו ההורים שלי ייעדו אותי. הם ייעדו אותי להיות פרופסור באוניברסיטה וחשבו שאני אחיה על שש מלגות במקביל.

ש: אז היה להם מאוד קשה שהבן בחר בקריירה מוסיקלית?

כשסיפרתי להם שאני זמר ושאני שר אז אני חושב שהם היו באבל.

כל החיים שלי כתבתי וציירתי. אני חושב שאימא שלי ידעה איפשהו שאם אני לא אהיה פרופסור אז אני אהיה צייר או משורר, ואת זה היא עוד יכלה לסבול. כשהודעתי להם בגיל 23 שיש לי להקה ואני אהיה זמר, היא לקחה את זה מאוד קשה. היא אמרה "אבל אתה לא יודע לשיר, אתה לא יודע לנגן, על מה אתה מדבר..."

האמת היא שאימא שלי הייתה אישה מאוד תומכת, היא הייתה אומנים חובבת בעצמה, אבל עם השירה היה לה קשה מאוד. היה לה קשה לקרוא את השירה שלי כי היא נראתה לה תמיד קשה, עצובה ונורא מזעזעת. היה לה קשה להתמודד עם זה שלבן שלה יש צדדים כל-כך אפלים, כי אני אדם במהותי מאוד אופטימיסי והאומנות שלי היא לא כזו. התכנים מאוד קשים וההומור שלי הוא משהו שניצוק בין הדברים האלה על מנת לשמור על איזושהי שפיות.

באיזשהו שלב הייתה הופעה של ג'ירפות בבארבי בתל-אביב ואימא שלי באה להופעה. אחרי ההופעה היא באה אלי עם דמעות בעיניים ואמרה "אני מודה לך שלא הקשבת לי" וזה היה סגירת הנושא הזה.

ש: אימא שלך דאגה לך בגלל הקריירה המוסיקלית?

כהנא: ברור, במיוחד כשבתקופה מסוימת רזיתי מאוד, בגלל כל מה שדברתי עליו קודם. הגעתי לרזון קיצוני, אני 1.80 והגעתי למשקל של קצת יותר מחמישים קילו... אז לאימא זה מאוד קשה. פשוט בתקופה ההיא לא היה לי צורך בלאכול.

ש: היית בחור שמורד נגד ההורים?

כהנא: הייתה לי נטיה לא להקשיב להורים שלי, למרות שאני חושב שבתת מודע ניסיתי כל הזמן לרצות אותם, במיוחד את אבא שלי מפני שהוא העביר בתחום הריאלי את כל התקוות שלו אלי. כשהתחלתי לגלות דברים (לגבי עצמי) זה הפך את ההורים שלי ל"לא שחקנים במגרש" ולא רלוונטיים.

ש: הבנתי שהיתה תקופה בה חזרת בתשובה?

כהנא: זה היה הרבה שנים אחורה, מדובר לדעתי בתקופה שהייתי בן 22-23, חזרתי בתשובה באופן "עצמוני", מה שנקרא, ללא קהילה וללא רב. אבל אתה יודע, לא אוננתי שנה, אכלתי כשר, התפללתי שלוש פעמים ביום...

ש: ולא הייתה לזה כל הכוונה של רב או מישהו?

כהנא: כן הייתה לזה הכוונה. הסמכות הייתה LSD... (צוחק) זו הייתה הסמכות. העניין הוא שצריך להבין ש-LSD זורק אותך לכל מיני מקומות, כשלפעמים הוא זורק אותך לעניין הזה שיש משהו שהוא גדול ממך ואתה נחשף אליו. אתה מרגיש שהכלי שהוא אתה, לא מספיק גדול להכיל את הדבר הזה. גם אני נחשפתי לזה והלכתי למקום הכי קרוב שהיה, וזה היהדות שהיא בהחלט דת מרשימה, והלכתי לשם וחקרתי את זה עד שיום אחד זה נגמר.

ש: זה נגמר כי ה-LSD נגמר?

כהנא: לא. זה נגמר כי יום אחד קלטתי בזמן תפילה שאני מתחלק לשני אנשים, האחד הוא זה שמקריא את המילים והאותיות והשני שלא מאמין במה שהוא מקריא. אני מאמין באלוהים עד היום, אבל התפילה נהיית לי פתאות כלי ריק.

ש: אתה חוגג 'ראש השנה' וחג 'פסח'?

כהנא: אני חוגג כי זה מסורת וחשוב למשפחה, זה עניין סוציאלי. בסופו של דבר האלוהים בשבילי הוא שפע, זה הרגעים האלה שבשוטטות בפרויקט של The Walking Man יש את הרגע שבו אתה עובר לצד של הנוף, אתה כל הזמן מתבונן על הנוף ופתאום אתה חלק מהנוף. כשאתה חלק מהנוף - האלוהות נמצאת שם.

האלבוםThe Walking Man  של גלעד כהנא מביא את סיפורם של דמויות תל-אביביות אותן הוא פגש ברחבי העיר, במהלך השוטטויות אותן הוא מתאר. האלבום יוצר פסיפס אנושי מעניין שאותו מצייר כהנא. בימים אלה ממש מתחיל כהנא את מסע ההופעות של האלבום החדש.

ש: מאיפה התחיל כל נושא השוטטות? קודם היה רעיון או קודם הייתה השוטטות?

כהנא: הגעתי למקום לא טוב בחיים שלי, הרגשתי שאני תקוע. זה דווקא היה בשיא ההצלחה של "גג" (האלבום של הג'ירפות). בפנים הייתה הרגשה שהכל תקוע, הזוגיות, החברות המשפחה ובעיקר אני. ואז פשוט קמתי ויצאתי לרחוב באופן מאוד אינטואיטיבי ולא הייתה פה שום מחשבה, אולי היה איזה ניסיון לברוח מעצמי.

ש: יצאת לרחוב וחשבת על הליכה דרומה או צפונה?

כהנא: לא. יצאתי החוצה וירדתי לרחוב והסתכלתי לשמים בתחושת חוסר אונים כי זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי לרחוב ולא היה לי מושג לאן אני הולך. זה היה הליכה חסרת תכלית. הסתכלתי לשמים על מנת למצוא עזרה וראיתי מנוף מצביע לים, שזה גם שם הספר שכתבתי בעקבות השיטוטים. זה הדבר הראשון ששלח אותי להליכה.

בהליכות לא היו חוקים זה היה הכל מהאינטואיציה, ככה התחילה השוטטות שהובילה לגל השראה מאוד גדול, שהובילה גם לכתיבת השירים של The Walking Man.

ש: היה אזור אחד שהתמקדת בו בשיטוטים?

כהנא: הייתי בכל המקומות, הייתי בדרום, במזרח, במערב – הייתי בכל הרחובות כמעט.

ש: היית גם מחוץ לתל אביב?

כהנא: לא. השיטוטים הוגבלו רק לתל אביב, כשהגעתי ליפו הסתובבתי וחזרתי לתל-אביב. יפו מדהימה אבל היא ספר בפני עצמו. יש בה יותר מדי בשביל לחבר אותה לתל אביב. לאט-לאט גיליתי שאני יותר נמשך לדרום העיר.

כשאתה משוטט ללא תכלית אתה מרגיש כמו תייר, כמו אדם שמגיע לאמסטרדם בפעם הראשונה. ככה הרגשתי בכל מקום בעיר. אני אסביר את זה בצורה יותר פשוטה. בסופו של דבר ביום-יום אתה יוצא מנקוה A והולך לנקודה B. כשאתה עושה את מה שאני מדבר עליו אתה יוצא מ-A ולא הולך לשום מקום ובעצם כל נקודה במרחב היא B – הכל חשוב. הכל מעניין. הכל מקבל תשומת לב ואתה לאט-לאט נעלם.

ש: כנגזרת מהחוויה הזו ישנן תובנות חדשות?

כהנא: לחלוטין. אתה בעצם נחשף לכל האנשים שאתה לא רואה ביום-יום. כשאתה לא הולך מ-A ל-B אז אתה נחשף לסביבה שלך בצורה יותר חזקה. אני יכול לומר שלעשות דבר ללא תכלית זה הדבר הכי חתרני שניתן לעשות היום, בתוך חברה שכולה תכלית.

ש: מה התכלית שלה?

כהנא: קידום, התקדמות, אגירה.

ש: אתה לא גדלת בדרום או בצפון.

כהנא: לא, אני נולדתי במקסיקו-סיטי וגדלתי שם עד גיל 9. כשחזרנו גדלתי בשכונה חיצונית, לא בתל-אביב.

ש: אנחנו יושבים פה בחדר באותה שעה שכל עם ישראל צופה בדיוק בגמר "כוכב נולד", מה דעתך על התופעה?

כהנא: אני כן מאמין, עם האישה שלי, אבל עם הלהקה אני חושב שכל אחד מאיתנו עושה עוד דברים וכשהוא בא ללהקה הוא "רעב" ללהקה.

מתוך הקליפ לשיר: Dancing

ש: בשבוע שעבר החתימו את אסף אבידן על חוזה בחברת סוני, גם אתה מכוון לשם?

כהנא: לסוני לא. אני חושב שיש באסף אבידן יכולות אבסולוטיות, אין מה לדבר. כזמר היכולת שלו היא אבסולוטית. מהיום הראשון ששמעתי אותו חשבתי שיש פה זמר אבסולוטי ולא מפתיע אותי שהוא הגיע ללייבל כל-כך גדול. אני מקווה שאני אגיע לאיזשהו לייבל בינוני בחו"ל.

ש: אז לשם אתה מכוון?

כהנא: כן. עכשיו, אחרי שביססנו קצת את הקיום פה בארץ אז אפשר להתחיל לצאת החוצה, אבל אסף אבידן זו הצלחה מוצדקת בעיני וגם יש בו משהו שאי-אפשר להתווכח, אם אתה אוהב או לא זה כבר משהו אחר.

ש: הגל האדיר של ישראלים שרים באנגלית זה המשך תהליך הכיבוש התרבותי המערבי?

כהנא: זה משהו שמשום מה לא שאלו את 'אבבא', או 'אלמנט אוף קריים' או את ביורק. לא, אני לא חושב, אני לא חושב שזה מעניין מישהו בכלל. אני חושב שבסופו של דבר זה השאלה הזו היא משהו מאוד ישראלי בגלל שמדינת ישראל היא מדינה מאוד מגויסת.

העברית בשבילי היא אהבה מטורפת, אני מוציא ספר בעברית ועדיין יטרטרו אותי על למה אני כותב באנגלית. במקרה שלי ספציפית זה גם בגלל שגדלתי באנגלית.

ש: מה היה התקליט הראשון שקנית?

כהנא: האמת היא שאני לא זוכר. לי יש בעיית זיכרון. 

אני כן זוכר את התקליט הזה של אריאל זילבר כשהוא עומד בתוך השיחים ערום, 'החברה להגנת הטבע'. זה הרג אותי. איזה גאון, איזה פירחח. אני חייב ללכת להופעה שלו.

ש: היום אתה מתפרנס ממוסיקה?

כהנא: כן, היום אני מתפרנס מהמוסיקה אבל בהתחלה עבדתי בתחומים של כתיבה בעיקר ולאט-לאט התחלתי לעבוד כיועץ. אם הייתה נתקעת איזו הצגה או שיר או סידרה אז היו באים אלי הייתי פותר את הבעיה מבחינה אומנותית.

ש: אתה עולה לבמה, זה אחרי בירה אחת או שתיים.

כהנא: שלוש, אבע, עשר (צוחק).

ש: עלית לבמה פעם בלי אלכוהול או עזרים אחרים?

כהנא: כן, פעם אחת בטעות כשלא הספקתי להגיע להופעה בזמן. היה דווקא נחמד.

ש: ברגיל אתה חייב את האלכוהול בשביל לעמוד מול קהל?

כהנא: ברגיל זה "טיפול תרופתי", זה משהו סיסטמטי. אני לא שותה יותר בצורת חסרת רסן מפני שבעבר הייתי מגיע ככה למיון, בעילפון, בפציעות, איבוד הכרה. זה היה בתקופה שהייתי מערבב דברים, "חגיגתים", נפלתי על הראש ועל הידיים וסדקתי את כפות הידיים... אין לזה סוף, עד שבסופו של דבר הבנתי שאני...

ש: עדין לא הבנתי את הצורך לזה.

כהנא: אני חושב שביום-יום אני אדם שכל הזמן בשליטה ומחפש שליטה ולכן אני אוהב לעשות את זה כי שם אני לא יודע מה יקרה. אני אדם מאוד ממושמע, יש לי קריירה ויש לי להקה וזה דורש משמעת ואני עובד כל הזמן ובהופעה די חשוב לי להגיע אליה כשהכל מוכן ואז לחבל בה עם האלכוהול ו"שאלוהים יודע מה יקרה". מעבר מסדר לכאוס.

ש: מתי האלבום הבא של הג'ירפות?

כהנא: אנחנו ממש כרגע בעיצומן של ההקלטות. היום היו הקלטות ומחר יש הקלטות, ככה זה כמעט כל יום עכשיו. אני משער שאנחנו מדברים על יציאת האלבום בדצמבר ינואר.

ש: אולי תן לנו איזה גילוי מרעיש על האלבום?

כהנא: אתה יודע איך זה הולך להיות אלבום בלדינו, טכנו-דאנס כזה... (צוחק).

ש: איך העבודה על האלבום עם החבר'ה?

כהנא: שמע, כל אלבום הוא אחרת לגמרי. האלבום הראשון לקח שבע שנים, האלבום השני היה אחר לחלוטין ונעשה בכאב ובריבים ובמתח והאלבום הזה מתנהל אחרת, באווירה טובה יותר. עדין אנחנו "חפרנים" שכל שיר אנחנו יכולים "לטחון" אותו ברמות שאתה לא יכול לתאר. אין שיר שלא עובר ב"מטחנה" קשה של ניסיונות ובחינות עד שהוא...

ש: המכירות של The Walking Man עומדות בציפיות מבחינתך?

כהנא: מבחינתיThe Walking Man  הוא רק בהתחלה, ההתחלה מבחינתי היא רק בימים האלה. ההופעות מתחילות עכשיו. בהרגשה שלי זה תהליך ארוך של הטמעה ולא כמשהו של "זבנג וגמרנו". אני מאמין בריצות למרחקים ארוכים.

מהו דיסק העשור שלך?

אני מתלבט בין שניים: Funeral – שלArcade Fire   ובין - The Sophtware Slump של Grandaddy.

'מוסיקה נטו' מאחלת לך הצלחה בהמשך.

כהנא: תודה. 

כהנא מעניק ראיון לא שגרתי, אין חסמים לפיו והוא יורה את האמת ללא פחד, גם אם יהיה מי שיחשוב כי היא לא סימפטית במיוחד. הוא אומר את כל מה שהוא חושב – לכאורה מתכונת לחבית חומר נפץ בעבור הרבה אומנים, אבל עם גלעד כהנא זה פשוט עובר חלק.