פרויקט הראיונות של מוסיקה נטו

באיזה גיל התחלת לכתוב שירה?

התחלתי להתבטא בצורה מסודרת בגיל 10, אני זוכר שקראנו בכיתה את השיר "על שלושה דברים" של לאה גולדברג וכל אחד בכיתה היה אמור לכתוב על איזה שלושה דברים העולם שלו עומד. אני כתבתי, מתוך פרץ חי כזה של כתיבה, על שנים עשר דברים והייתה לי מנגינה בראש כשכתבתי. מאז אני כותב שירים, כותב הרבה שירים, היו שנים שכל יום כמעט הייתי כותב. את תחילת הכתיבה שלי אני סופר משם.

מהו החלק שהכי חשוב לך בתהליך היצירה שלך, כתיבה? שירה? נגינה?

אני לא אוהב את השאלות האלה – ההתמודדות עם השאלות האלה היא כל-כך נוראית בעיני וזה... מה אני אגיד לך, אני לכאורה יותר מיומן במילים, כי במילים מי שקורא הרבה בסופו של דבר צובר לעצמו את המיומנות ויכול להשתמש בה כאוות נפשו, במוסיקה אני מעולם לא התחלתי ללמוד כדי להיות משכיל פורמאלית מבחינה מוסיקלית.

היה לי פעם מורה מדהים, באמת עילוי, התחלתי ללמוד באס, עם תווים והכל ואיכשהו זה ביאס אותי. בסוף השיעורים לא היה בא לי לנגן. הייתי מנגן את השיעורים שהמורה נתן לי ואז לא היה בא לי לנגן כמו שהייתי מנגן לפני זה, כלומר לדפוק על הבאס ולשיר את מה שעל הלב. מאז קידשתי את הבורות המוסיקלית שלי, שכמובן יש לזה כמה חסרונות, אבל אני חושב שיש לזה גם הרבה יתרונות, לפחות עבורי. האמת שבימים אלה אני בדיוק שוקל ללמוד מוסיקה קלאסית כמו שצריך, מהתחלה.

מה שונה היום מפעם?

אני מרגיש יותר מוכן. אז זה הפריע לי, זה בלם לי איזו התפתחות שעברתי עם עצמי. לא ידעתי את השמות של האקורדים, כדי לזכור אקורדים הייתי מצייר מיתרים על הדף ומסמן לעצמי נקודות איפה שלחצתי.

כשהתחלתי ללמוד על הבאס כמו שצריך, באמת עם מורה גאון, ג'ק סרג'ן שניגן עם הגדולים ביותר בארה"ב, הוא לימד אותי כמו שצריך. כל דבר הוא לימד אותי מאיפה הוא בא, המעבר מי לה מנור ומי מז'ור מפעיל לך איזשהו רגש הכי בסיסי בעולם, הוא נובע מהיגיון מתמטי מאוד פשוט וההיגיון הזה קצת הפריע לי.

גם בספרות, דרך אגב, תמיד הייתי נמנע מלקרוא ניתוחים, מלקרוא פרשנויות ולדעת מידע אוטוביוגרפי על האומן. תמיד העדפתי לקרוא את היצירה כמו שהיא, כמו שהאמן התכוון שבן-אדם יבוא ויקרא את היצירה ומה זה חשוב מי הוא (האמן).

אני מבין שהחומרים שלך יוצאים דרך חברת 'Bashanti' שהוקמה על ידך?

החברה שלי ושל עופר (בשן), הוצאנו גם ספר שירה שלי, כשהכל נעשה בשיתופי פעולה. אנחנו לא מוציאים שום דבר בכוחות עצמנו. הדיסק שלי יוצא דרך 'היי-פידליטי', הספר שירה יצא דרך 'ספרות עכשיו'.

למה חברה עצמאית משלך ולא דרך חברות קיימות?

זה בא מהעובדה שאין לי יותר כוח להתעסק עם זה. להקים חברה של עצמך, כמה שזה נשמע מגוחך, זה הכי פחות התעסקות. יש לי כמובן אנשים שעושים את זה, יש לי מנהל שדואג להכל ואני יכול בעצם 90% מהזמן להתעסק באומנות. כשאני רוצה להתעסק במוסיקה שלי אז 90% מהזמן מוקדש לאומנות עצמה.

עברתי טראומה קטנה בתחילת דרכי. בזמנו כבר הייתי ברדיו והכרתי אנשים וידעתי דבר או שניים על התעשייה, פעם ראשונה ששלחתי סקיצות דרך מישהו הם התקבלו בהתלהבות אדירה והחמיאו לי בזמנו בטרוף ואמרו מילים הכי גבוהות שאפשר להגיד. אני לא אגיד באיזה חברה ואיזה אנשים. אז היה משא ומתן על החוזה כשבאמצע המשא ומתן החליפו הנהלה, וההנהלה החדשה, אחרי שהם כבר מימנו סקיצות והיינו באמצע התהליך, ההנהלה החדשה החליטה שלא להחתים אותי על חוזה. זה ביאס אותי מאוד מפני שזה גם עצר את תהליך היצירה שלי. זה היה קשה מאוד עבורי, ואז החלטתי שאם אני יכול להפיק בעצמי זה עדיף.

אין קשיים גם בדרך הזו? מה עם קשיים כלכליים?

אתה יודע, בתקליט האחרון הגענו לגג של התקציב והיה רגע שהיינו צריכים להחליט איזה מגבר באס להביא, וכל מגבר היה חריגה מהתקציב. במצב כזה, אם הייתי מול חברת תקליטים, אז הייתי צריך לריב עם מישהו כדי שיהיה מגבר כמו שצריך וכאן לטוב ולרע זה החלטות שלך. לטוב ולרע. היתרון הגדול בזה זה שההחלטות הן שלך, גם אם יש לזה אין-ספור חסרונות... (צוחק).

אתה מתפרנס בחייך מהמוסיקה?

לא, לא.

אי אפשר היום להתקיים כלכלית על מוסיקה?

אפשר, אפשר אני מניח אבל קודם כל תלוי איך אתה חי. להתפרנס זו שאלה של הגדרה, יכול להיות שאם הייתי מחליט שאני חי כמו לא יודע מה... אני משתדל לחיות כמה שיותר טוב, אני מקווה שזה לא חוצפה מצידי... (צוחק).

במה אתה עוסק לפרנסתך?

אני כותב, אני מעין "שכיר חרב" של כתיבה, אני מתכוון יותר לטלוויזיה, טקסים, כל פעם משהו אחר אבל בדרך כלל זה קשור לטלוויזיה.  זה תקופות. עכשיו אני בתקופה שאני עובד יותר לטלוויזיה.

ומה עם המוסיקה בתקופות כאלה?

המוסיקה תמיד שם, המוסיקה גם מבטלת הכל, גם מבחינה פרקטית ומכל בחינה אחרת, המוסיקה מבטלת הכל. בין לבין אני משתדל לעבוד או בכתיבה שלי עם עצמי או בכתיבה לגופים שמשלמים.

אתה מסוג האומנים שהמגירות שלהם מלאות תמיד בשירים או מאלה שמרוקנים את המגירות בסופו של כל פרויקט/דיסק וחייבים להתחיל כתיבה של חומרים חדשים לדיסק הבא?

אני מניח שהתשובה היא "גם-וגם".

קיים תהליך מבחינה הפקתית, מבחינת נגינה ו...

מבחינת המסר?

מבחינת המסר זה המסר הבסיסי שלי שאני חושב שהוא נשאר אותו הדבר. לחדש במסר זו יומרה פסיכית. אני לא חושב שמישהו במאה השנים האחרונות חידש במסר, חידשו בניסוחים של מסרים שקיימים כבר אלפי שנים.

מה שונה אם כך בדיסק החדש שלך?

אני חושב שהוא יותר אישי ואולי קצת יותר מלנכולי. פחות רגעים שיצחיקו אנשים, זה בטוח, למרות שכל ההומור שלי הוא בא מעצב גדול, וסליחה על הפלצנות. בדיחה לשם בדיחה לא תיכנס לדיסק שיש בו שירים שמכילים את כל ליבי, אולי אני אכניס אותה לדיסק הומוריסטי. למרות שיש בדיסקים שלי רגעים מצחיקים, אין בהם בדיחה לשם הומור, הם תמיד היו אמורות לגעת בעצב גדול.

אתה זוכר את הדיסק הראשון שקנית בחייך?

כן, זו הייתה קסטה. זה היה קסטה של 'כמו צועני', עוזי חיטמן, יגאל בשן ויהונתן מילר שעד היום אני מאוד אוהב אותם. אני זוכר עד היום שבאתי לחנות עם אבא שלי ואמרתי למוכרת שאני רוצה את הקסטה שיש בה את 'כמו צועני' והיא הביאה לי אותה, אחרי זה אמרתי לה שאולי אני בעצם רוצה את הקסטה של 'אנחנו נשארים בארץ' ואני אחליט ביניהם, היא כמובן ענתה לי שזו אותה הקסטה וזה היה כל-כך כיף בעבורי!

תראה, דיסקים שינו לי אתה חיים, לא סתם הגעתי לאן שהגעתי.

מה דעתך על תופעת ההורדות הבלתי חוקיות?

אין לי דיעה מושכלת בעניין. אני יודע שאני אומן שאוהבים להוריד, כי אני לא סוג האמנים שקונים למתנות, זה מה שהסבירו לי לפחות על התעשייה – כל מי שמייצר דיסק טוב למתנה אז יש סיכוי טוב יותר שייקנו אותו ולא יורידו אותו באינטרנט. אין לי שום כעס על מי שמוריד, ויש כאלה שבאים אלי אחרי הופעות ואפילו אומרים לי שהם הורידו אותי פה או שם. אני לא כועס אבל אני אישית לא מסוגל. לא מסוגל אפילו טכנית. אני לא הייתי מוריד, כמו שלא הייתי לוקח ספר ומדפיס אותו במכונת שיכפול ואז קורא מזה. אני לא שופט אף אחד שעושה את זה, בטח לא אנשים שאין להם כסף, אבל אני אישית – זה לא ביום-יום שלי, זה לא חלק מהחשיבה שלי להוריד מוסיקה.

מי היו ההשפעות המוסיקליות הכי גדולות עליך?

קודם כל אתה לא תמיד מודע להשפעות עליך, אתה מגלה את זה לפעמים כשמישהו אומר לך "אתה יודע, אתה נשמע כמו" וגם לפעמים כשאתה שומע דברים. לאחרונה אני שומע שוב את אנגלברט המפרדינק, שהייתי שומע הרבה כשהייתי ילד, זה בטוח השפיע עלי מאז ועד עכשיו. כשהייתי ילד היה לנו גם הרבה מוסיקה קלאסית.

האומנים שאני מודע שהם משפיעים עלי בשנים האחרונות הם ג'וני קאש ולפני זה כל הקלאסיקות שאני לא חושב שאפתיע אותך בהן כמו נירוונה, מטאליקה, גאנס-אנד-רוזס שליוו את נערותי, מוסיקה קלאסית לסוגיה ואם אני שואל את עצמי את מי אני שומע הכי הרבה לאורך כל השנים, זה אולי ברוס ספרינגסטין שהולך איתי הכי הרבה זמן. המון שנים. כמובן שהיו תקופות של 'הדלתות', ג'ון לנון, בוב מארלי, לאונרד כהן ועוד.

ומהאומנים הישראליים?

חווה אלברשטיין, יוסי בנאי.

עם מי היית בוחר לשתף פעולה?

גם מאלה שכבר לא חיים?

חופשי – אתה יכול לבחור מאלה שחיים ומאלה שכבר לא.

תראה, הייתי מאוד רוצה לכתוב ליוסי בנאי. זה היה יכול להיות התגשמות של חלום שלא יתגשם. אני מאוד רוצה גם לכתוב לחווה אלברשטיין, שזה יכול להיות התגשמות של חלום שיש סיכוי קטן שיתגשם. אולי היא קוראת את הראיון הזה.

יש לי גם חלום בחו"ל וזה לכתוב לשינייד אוקונור, שלא הזכרתי אותה בכלל כי שכחתי הרבה שמות. שינייד זה... מהדור הצעיר היא בעיניי הכי גדולה.

אני בתקופה שבא לי לשתף פעולה עם אחרים ואני עושה את זה בימים אלה ממש.

משהו שאתה רוצה לספר לקוראים של 'מוסיקה נטו'?

יש פרויקט שאני לא יכול לדבר עליו... זה פרויקט של שיתוף פעולה... בוא נגיד שיש דיסק שנמצא כרגע בשלב של מיקסים וזה שיתוף פעולה. בעוד כמה חודשים נתחיל לדבר עליו.

עוד לפני שהדיסק הבא שבמיקסים ייצא, אני מתכוון להתחיל לעבוד על הדיסק האישי הבא שלי. 

יש לך חומרים כבר לדיסק כולו?

לא. יש לי כבר את השיר הראשון שאני רוצה שיכלל בו. משם אני אתחיל – סביב השיר הזה. זה דומה לדיסק 'מעשה באדם', שבו הכל התחיל מהשיר '67' שידעתי שיכלל בדיסק. הוא הראשון שידעתי שהוא בתוך הדיסק, מסיבות כאלה ואחרות שאין לי מושג מה הן. גם עכשיו אני יודע שיש לי שיר לדיסק הבא.

יש לו כבר שם?

אין לא שם אבל אולי שמו יהיה 'מחר בטוח', כי זה ההתחלה של הפיזמון.

"...אני אומר שלא כדאי ללחוץ עלי יותר מדי אני עלול להתפוצץ אולי וזה יהיה לא פייר ודאי לא כלפייך לא כלפיי אז אם תוכלי אולי תודה לכפות פחות בהקפדה..." מתוך השיר 'לחייך'     צילום: דורון עדות

ב'מעשה באדם' אתה מזכיר את אלוהים פעמים רבות ופונה אליו לא מעט, גם אתה מתחיל "להתחזק"?

קודם כל התשובה היא לא, אבל גם מעולם לא הייתי כל-כך "חלש". מאז שאני זוכר את עצמי כותב, אז אני כותב לאלוהים, גם אם זה בפקפוק או שנאה. זה לא תמיד אלוהים הטוב, זה לא תמיד אלוהים החם והאוהב שמציל אותך, הרבה פעמים זה היה בהאשמה כנער מתבגר שמזהה את כאבי העולם לאט-לאט, וכל זה ממש לא במובן הדתי.

אתה יודע מה, אם אני חושב על זה עכשיו, אז אולי מה שכן מתחזק עם השנים זה אולי הצורך לכתוב סוג של תפילה.

יש לי קשר למובן הדתי מעצם היותי יהודי, אבל בפרקטיקה של היום-יום אין לי שום קשר לדת.

אם כך במה מתבטא היותך יהודי אם לא במעשים פרקטיים?

קודם כל הסביבה מחשיבה אותי כיהודי, גם אם אני לא מחשיב את עצמי כיהודי, זאת אומרת שכדי להיות לא יהודי אני צריך לעשות משהו אקטיבי ובשביל להיות יהודי אני לא צריך לעשות כלום. גם אם אני אהיה "יהודי כופר" אני אהיה יהודי.

אתה "יהודי כופר"?

ללא ספק אני חי כמו "יהודי כופר". אני מקיים הרבה מצוות שבעיני הן מוסריות ומשתדל להיות בן-אדם מוסרי, גם אם לא תמיד יוצא לי ואז יש לי ייסורי מצפון, אבל זה לא קשור לדת.

משנה לשנה אתה מנסה להיות יותר "מזוקק", גם בהפקה של הדיסקים אני מנסה להיות יותר "מזוקק" ואם הייתי צריך להמר אז גם בעתיד אני אחפש עוד את ההתקרבות.

איפה היית כששמעת על רצח רה"מ יצחק רבין?

הייתי בש.ג. של גלי צה"ל, הייתה לי שמירה ופתאום ראיתי את כל האנשים החשובים של התחנה מגיעים בעשר ומשהו בלילה וככה הבנו שקרה משהו, פתאום אתה רואה את כל המגישים והמפקדים הכי בכירים מגיעים, כולם נכנסים לתחנה בסערה, ובכינו. ישבנו בש.ג. ובכינו, כמו ישראלים טובים.

תודה על הראיון ובהצלחה בהמשך הדרך.

תודה.